סדר ליל יום–הכיפורים
"כל נדרי" ומעריב
- אין מקפידים לומר "כל נדרי" דווקא לפני השקיעה[1].
- קודם "כל נדרי" אומרים תשעה מזמורי תהילים (קטו-קכג)[2].
- ל"כל נדרי" מוציאים לכל הפחות שלשה ספרי-תורה[3].
- מצווה גדולה לקנות ספר ראשון[4], אך יכולים למכור גם שאר ספרים[5].
- שני אנשים כשרים פונים עם ספרי-התורה למקום הש"ץ (המצטרף לבית-דין להתרת הנדרים), ועומדים עם ספרי-התורה בסמוך לו.
- אין מקיפים את הבימה עם ספרי-התורה, ואין עומדים עם הספרים סמוך לבימה[6].
- השליח-ציבור אומר הפסוקים "אור זרוע לצדיק . . שמחו צדיקים . . קדשו", פעם אחת ובקול רם והציבור חוזר אחריו[7].
- לאחר מכן אומר השליח-ציבור בלבד "על דעת המקום . . בישיבה של מעלה" וכו', ואומר זאת בקול נמוך, אך באופן שהעומדים סביבו, שהם בית-דין, ישמעו[8].
- השליח-ציבור אומר "כל נדרי" ג' פעמים ובכל פעם מגביה קולו יותר[9].
- גם הציבור אומרים "כל נדרי" יחד עם השליח-ציבור בקול רם מעט, באופן שיישמע לעומדים בסמוך[10], וגם הנשים אומרות כן[11], ובפרט שאינן עושות התרת נדרים בערב ראש השנה[12].
- גם המתפלל ביחידות אומר "כל נדרי"[13].
- לאחר סיום אמירת "כל נדרי", אומר החזן ג' פעמים רצוף "ונסלח לכל עדת" וכו', ואחר כך הקהל אומרים זאת ג' פעמים רצוף. החזן אומר "סלח נא" וכו', ואחר כך אומרים הקהל ג' פעמים רצוף: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך", ואחריהם אומר זאת החזן ג' פעמים[14].
- השליח-ציבור מברך "שהחיינו" בקול רם, וכן הציבור מברך כל אחד לעצמו ובלחש, ויזהרו לסיים קודם השליח-ציבור, כדי שיוכלו לענות אמן אחר ברכתו[15].
- יש להכריז בבית-הכנסת, שאלו שברכו "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות – לא יברכוה עתה[16].
- לאחר ברכת "שהחיינו" מחזירים את ספרי-התורה לארון-הקודש וסוגרים הארון[17].
- בקריאת-שמע – וכן בכל פעם שאומרים קריאת-שמע ביום-הכיפורים – אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם[18].
- דין השוכח והטועה בתפילות הימים הנוראים – ראה לעיל בהרחבה דיני ראש השנה סע"ב ואילך.
סדר הלילה
- לאחר "עלינו" דתפילת ערבית אומרים קדיש יתום, אומרים ארבעה מזמורי תהילים א-ד[19], ובסיומם – קדיש יתום, ולאחר מכן האבלים אומרים את המשניות כרגיל ואומרים קדיש על ישראל[20].
- כ"ק אדמו"ר הנהיג לומר לאחר מכן את כל התהילים בציבור (והתחילו שוב מתחילתו) [21].
- קריאת-שמע שעל המיטה – כמו בשבת ויום-טוב. "ברוך שם" וכו' – בקול רם[22]. אין אומרים תחנון ו"על חטא"[23].
- קודם השינה אומרים תשעה מזמורי תהילים: קכד-קלב[24].
- כשישן לא ירבה בכרים וכסתות, ועכ"פ לא יכסה את כפות רגליו[25].
סדר יום הכיפורים
השכמת הבוקר
- נטילת ידיים שחרית – עד קשרי האצבעות, לאחר שניגב את ידיו בבוקר במגבת, יכול להעביר את המגבת על העיניים, כנ"ל.
- אין שוטפים את הפה ביום-הכיפורים[26].
- בברכות השחר אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" עד למחרת בבוקר[27].
- אין אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו" ו"ריבונו של עולם" של פרשיות העקידה והקרבנות[28].
- חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וכיון שביום-הכיפורים חסרות הרבה ברכות (ברכות האמצעיות דשמונה עשרה של חול וברכות האכילה ועוד), יש למצוא דרכים להשלים את המאה ברכות, ולכן טוב להריח בשמים שמברכים עליהם. וכן ישמע את ברכות העולים לתורה וחזרת הש"ץ ויענה אמן[29].
שחרית
- "כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם', כתב רבי יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: 'ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש-השנה ויום-הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלין לפניו'"[30].
- אומרים "אבינו מלכנו, זכור רחמיך" בחזרת הש"ץ בכל תפילות היום[31].
- בפתיחת הארון בשחרית אומרים כל הציבור יחד[32] י"ג מדות הרחמים ג' פעמים ולאחריהם "רבונו של עולם" וכו', כמובא במחזור.
- נוסח מי שברך לעולה לתורה, כפי שהובא בסידור תורה אור[33]: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את (פלוני בן פלוני) בעבור שעלה לתורה לכבוד המקום, לכבוד התורה (לשבת: ולכבוד השבת[34]), ולכבוד יום הכיפורים[35], בשכר זה הקב"ה[36] ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, ויכתבהו ויחתמהו לחיים טובים בזה יום הדין[37] וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו עם כל ישראל אחיו ונאמר אמן".
הזכרת נשמות
- לאחר קריאת-התורה, מזכירים את נשמות הקרובים שנפטרו ומתפללים עליהם, כי יום הכיפורים מכפר גם עליהם, ומקבל כל אחד על עצמו (בלי נדר) לתת צדקה בעד כפרתם, ומועיל להם, כי הקב"ה יודע שאילו היו בחיים, היו נותנים צדקה[38].
- נוהגים, שמי שהוריו בחיים, יוצא מבית הכנסת בשעת אמירת 'יזכור', ונוהגים גם לסגור את הדלתות[39].
- גם מי שהוריו חיים, אך ר"ל שיכל אחד מילדיו, ואין מי שיאמר אחריהם 'יזכור'– יכול להישאר לתפילת 'יזכור'[40].
- בתפילת 'יזכור' יישארו בבית-הכנסת גם האבלים בתוך שנת האבל, אך לא יאמרו התפילה[41].
- מי שכלו י"ב חודשי אבלותו, אך עדיין לא הושלמה השנה (כיון שהיתה שנה מעוברת), יאמר את תפילת 'יזכור'[42].
- בתפילת 'יזכור' מזכירים הנשמות עם שם אימם[43] (ולא עם שם האב כבדרך כלל).
- רבותינו נשיאינו הקפידו לאחוז ב'עצי-חיים' של ספר-התורה המונח על הבימה[44].
- "כידוע מנהג החסידים להזכיר גם את כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו ענין שפעולתו היא עבור האומר.."[45].
- לאחר הזכרת נשמות אומרים כל הקהל "אב הרחמים", גם מי שלא אמר "יזכור"[46].
מוסף
- אם נערכת ברית-מילה בבית-הכנסת, מלים קודם "אשרי". ומברכים על הכוס ומטעימים לתינוק הנימול, חוץ ממה שנותנים לו לטעום כשאומרים "בדמייך חיי". אם הברית נערכת מחוץ לבית-הכנסת – יחזירו את ספר-התורה לארון-הקודש לפני שיוצאים[47].
- כ"ק אדמו"ר נהג לעמוד בעת אמירת "ונתנה תוקף"[48].
- אין רוקקים באמירת "שהם משתחווים להבל ולריק"[49].
- צורת כריעה והשתחוויה זו שונה מנפילת אפים שבכל יום, בה נופלים רק על היד, אלא צריך לנגוע בראשו בקרקע.
- לצורך זה, אם מדובר ברצפת אבנים או שיש וכדו' – יש לשטוח תחילה מפה או מגבת להפסיק בין ראשו לקרקע[50]. אולם אם מדובר ברצפת קרשים וכיו"ב – אין נוהגים להחמיר בזה[51].
- כשמגיעים למילים "ואנחנו כורעים" עושים את הכריעה, ולאחר מכן, במילה "משתחווים" עושים את ההשתחוויה.
- סדר הכריעה וההשתחוויה הוא כדלהלן: תחילה כורעים על הברכיים וגודלי הרגליים, ואחר-כך על גודלי הידיים[52], כאשר שאר האצבעות קפוצות לתוכם[53].
לאחר מכן מכופפים את הראש עד שנוגעים עם המצח בקרקע ומתרוממים עם הברכיים, כך שבזמן זה נשאר עומד אל אצבעות רגליו וגודלי ידיו בלבד לרגע קט[54].
- נהוג שהנשים אינן כורעות[55].
- כיון שאסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, לכן מלכתחילה יעמוד רחוק מהתיבה בכדי שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו יסייעו לו לקום מבלי שיצטרך לעקור רגליו[56].
- ככל הנ"ל כן נוהגים בתיבות "היו כורעים ומשתחווים" שב'סדר עבודה'.
- בשעה שהש"ץ מסיים "הוא אלוקינו, אין עוד" וכו' אומר הקהל את פסוקי "אתה הראת", ויש לו להאריך מעט בזה עד שיסיימו הקהל לומר את הפסוקים, ואז יתחיל באמירת "אוחילה לא-ל"[57].
- באמירת "אתה כוננת" (תחילת 'סדר העבודה' במוסף) החזן צריך לצעוק "אתה" ולהפסיק קמעה, ולהמשיך[58].
- לפני ברכת כהנים, נוטלים הכהנים ידיהם כרגיל, עד פרק הזרוע[59]. נוהגים שהלויים אשר נוטלים את ידי הכהנים, נוטלים את ידיהם תחילה[60], אבל בנטילה זו, יטלו רק עד סוף קשרי האצבעות[61].
- אין אומרים ביום-הכיפורים "אין כאלוקינו" וכן אין אומרים "עלינו לשבח" לאחר מוסף אלא לאחר תפילת נעילה[62].
- אחר מוסף אומרים כרגיל "למנצח יענך" ואת שיעור תהילים היומי, ולבסוף תשעה מזמורים: קלג-קמא[63].
- בין תפילת מוסף לתפילת מנחה מפסיקים, אם אפשר, לכל הפחות שלושת רבעי שעה[64].
תפילת מנחה
- כשחוזרים ולובשים את הטלית לתפלת מנחה – אין מברכים עליה[65].
- במנחה קוראים בתורה בנגינת הטעמים הרגילה[66].
- העולה השלישי לתורה קורא "מפטיר יונה", שבו רואים את כח התשובה, ושאין אפשרות לברוח מפני הקב"ה[67]. על עליית וקריאת הפטרה זו נאמר שנותנת כח לתשובה[68] והיא סגולה לעשירות[69].
- לקראת סיום חזרת הש"ץ, בקטע המתחיל "יום קוראי בשמך", מופיעים י"ג מדות באותיות רגילות, ויש להיזהר לאומרם עשרה יחד, כדין דבר שבקדושה שאין לאמרו אלא בעשרה.
- אם הזמן דוחק, שחוששים שלא יספיקו להתחיל נעילה קודם השקיעה, ידלגו "אבינו מלכנו"[70].
- לאחר סיום חזרת הש"ץ: קדיש תתקבל, לדוד ה' אורי, קדיש יתום, ולא אומרים "עלינו לשבח".
תפילת נעילה
- זמן תפילת נעילה מתחיל כשהחמה בראש האילנות, היינו קרוב לתחילת השקיעה[71].
- לפני התפילה פותחים את ארון-הקודש והוא נשאר פתוח במשך כל תפילת נעילה עד אחרי תקיעת-שופר[72].
- בחצי קדיש שלפני תפילת נעילה ובקדיש תתקבל שלאחריה אומרים "לעילא ולעילא מכל ברכתא" וכו'[73].
- יש להיזהר מאוד בכוונת תפילה זו, שתכלית כל עשרת-ימי-תשובה הוא יום הכיפורים, ותכלית יום הכיפורים הוא בתפילת הנעילה, ש"הכל הולך אחר החיתום", ואם לא עכשיו אימתי יגיע עת רצון להיענות. וצריך לקבל על עצמו תשובה באמת, והבא להיטהר מסייעין בידו, וייחתם בספר חיים טובים[74].
- בנעילה אומרים בתפילה וב"אבינו מלכנו" "חתמנו" (במקום "כתבנו"), "וחתום" (במקום "וכתוב"), "ניזכר וניחתם" (במקום "ניזכר וניכתב").
- אומרים "היום יפנה" גם אם כבר העריב היום, אבל לכתחילה יש להגיע לפיוט זה לפני השקיעה[75].
- יש לשים לב בחזרת הש"ץ לכל הפיוטים שמוזכרים בהם י"ג מדות, לאומרם כולם יחד בציבור, כיון שאין אומרים אותם ביחיד.
- אין אומרים ברכת כהנים בנעילה, גם אם הוא לפני השקיעה[76], אבל אומרים "אלוקינו ואלוקי אבותינו" וכו', גם אם כבר ירד הלילה[77].
- באמצע קדיש תתקבל (אחרי "דאמירן בעלמא", לפני אמירת "תתקבל") שלאחר תפילת הנעילה מנגנים את 'מארש נפוליון', ואחר כך תוקעים תקיעה אחת[78].
- אין לתקוע בשופר קודם צאת-הכוכבים, אבל אין צריך לחכות ל"צאת הצום" המופיע בלוחות[79].
- לאחר מכן סוגרים את הארון.
- לאחר תפילת נעילה אומרים את תשעת המזמורים האחרונים בתהילים (קמא-קנ)[80].
מוצאי יום–הכיפורים
- מתפללים מעריב לבושים ב'קיטל' ובטלית כשהיא מונחת על הכתפיים, וחובשים הכובע[81].
- קודם הבדלה נוטלים ידיים ג' פעמים לסירוגין, כבנטילת ידים של שחרית[82]. אבל אין צריך לשטוף הפה[83].
- בהבדלה, כמו במעריב – לבושים ב'קיטל' ובטלית כשהיא מונחת על הכתפיים, וחובשים הכובע[84].
- בסדר הבדלה אומרים את הפסוקים "הנה אל ישועתי'" וכו', כמו בכל מוצאי שבת ויום-טוב[85].
- אין מברכים על הבשמים אלא במוצאי שבת[86].
- בין שחל יום הכיפורים בשבת ובין כשחל בחול, מברכים "בורא מאורי האש" על 'נר ששבת', היינו שדלק מערב יום-הכיפורים דווקא. ובאם אין לו – ידליק מנר של חברו שדלק כל יום-הכיפורים[87]. ואם לא מצא 'נר ששבת' – לא יברך את ברכת הנר[88].
- אף שבכל השנה לא נותנים לאחרים משיירי כוס ההבדלה, אך במוצאי יום-הכיפורים אפשר לחלק מכוס הברכה, וכפי שנהגו כ"ק אדמו"ר הרש"ב וכ"ק אדמו"ר הריי"צ[89].
- איש שכבר יצא ידי חובת הבדלה, יכול להבדיל שוב – רק לגבר אחר או לקטן. אבל אינו יכול להבדיל שוב בשביל אשה או קטנה. ולכן, אם שמע הבדלה בביהכ"נ ויצא ידי חובה, ואשתו או בתו, לא שמעו – צריכות להבדיל בעצמן[90].
אם יודע שיקשה עליהן להבדיל בעצמן או לשמוע הבדלה במקום אחר – יכוין שלא לצאת ידי חובתו בהבדלה שבביהכ"נ, כדי שיוכל להבדיל בביתו.
- לאחר הבדלה עורכים "קידוש לבנה" בחגירת אבנט ומתוך הסידור[91].
- באם אפשר, לפני קידוש לבנה ירחץ פניו ויטעום דבר מה ויחליף הנעליים, ובלבד שלא יפסיד את המנין[92].
- במוצאי יום-הכיפורים מאחלים "גוט יום טוב"[93], ובליובאוויטש היו מכריזים זאת בקול[94].
- במוצאי יום-הכיפורים נוטלים ידיים ואוכלים סעודה חשובה מתוך שמחה. אכילתה בהרחבה ממשיכה השפעות גשמיות בהרחבה על כל השנה[95].
- בסעודת מוצאי יוהכ"פ טובלים פרוסת המוציא בדבש[96].
המדקדקים במצוות מתחילים מיד במוצאי יום-הכיפורים לעסוק בעשיית הסוכה[97], ועכ"פ
מדברים מענין עשיית הסוכה[98].
[1] 'תורת מנחם – רשימת היומן' ע' רב.
[2] ספר המנהגים ע' 58.
[3] המלך במסיבו ח"ב ע' כא.
[4] סידור אדה"ז.
[5] המלך במסיבו שם ע' כב.
[6] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' רג.
[7] שם ע' רה.
[8] קובץ יגדיל תורה (נ.י.) גל' ב ע' נב בשם כ"ק אדמו"ר.
[9] שו"ע אדה"ז סי' תריט ס"ד.
[10] ראה שו"ע אדה"ז סי' תריט ס"ג.
[11] ראה נטעי גבריאל, הל' יום הכיפורים, פכ"ח סי"ב.
[12] ראה לעיל דיני ראש השנה ס"ט. וש"נ.
[13] נטעי גבריאל שם סי"ג. וש"נ.
[14] ספר המנהגים ע' 63.
[15] שו"ע אדה"ז שם ס"ח.
[16] ספר המנהגים שם.
[17] הלכו ומנהגים חב"ד שם. נטעי גבריאל שם פכ"ט ס"ט.
[18] שו"ע אדה"ז שם ס"ט.
[19] שו"ע אדה"ז שם סי"ח. סידור אדה"ז.
[20] הלכות ומנהגי חב"ד ע' 48.
[21] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' ריב-ג.
[22] שו"ע אדה"ז שם ס"ט.
[23] ספר המנהגים ע' 59.
[24] שם ע' 54. וראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 49 הע' 270.
[25] שו"ע אדה"ז שם סי"ח.
[26] שם סי' תריג ס"ז.
[27] סידור אדה"ז. ספר המנהגים ע' 47. רשימות חוברת ד ע' 18.
[28] לקוטי שיחות ח"ט ע' 386.
[29] ראה שו"ע אדה"ז סי' מו ס"א. סי' תריב ס"ז.
[30] ספר המאמרים תש"ג ע' 11.
[31] ספר המנהגים, וראה בהמובא בהלכות ומנהגי חב"ד ע' 50 הע' 281.
[32] כיון שי"ג מדות הוא דבר שבקדושה, שאין לאומרו אלא בעשרה.
[33] המועתק כאן – ממהדורת תשמ"ז ואילך, חובר ע"י בעל שער הכולל ונדפס גם בספרו פכ"ו ס"ה.
[34] כן הוא בסידור תורה אור. ובשער הכולל שם אינו. ובקונטרס הסידור אות כא תמה עליו, "דמאי שנא שבת מיו"ט". ובפשטות השמיטו בשער הכולל כיון שמדבר שם רק במנהג ה"מי שברך" שבר"ה ויוהכ"פ. וראה נתיבים בשדה השליחות ח"א ע' שיב הע' 3.
[35] כן הוא בשער הכולל שם. וכן העיר לתקן בקונטרס הסידור אות כב. מחזור השלם מהדורת אה"ק תשס"ה ואילך על אתר. נתיבים בשדה השליחות שם ע' שטו. אך יש אומרים: "ולכבוד יום הדין".
[36] בשער הכולל נשמטה תיבה זו בטעות – ראה נתיבים בשדה השליחות שם ע' שיג הע' 9.
[37] מיקום הוספה זו כאן היא רק בסידורי תורה אור, אבל בסידורי תהלת ה' ומחזורי חב"ד מופיע נוסח זה אחר "וישלח ברכה" וכו'. ובמחזור השלם מהדורת אה"ק תשס"ה ואילך נקטו כבסידור תורה אור. ואילו במהדורת נ"י תשס"ה נקטו כבסידור תהלת ה'. וראה נתיבים בשדה השליחות שם ע' שיג הע' 11 ובע' שטו, שצידד כבסידור תורה אור.
יש המשמיטים כל הוספה זו – כן משמע בשער הכולל שם שכתב כן רק לגבי ראש-השנה (אבל ראה נתיבים בשדה השליחות ע' שיד הע' 12). וכ"ה במחזור השלם מהדורת אה"ק תשס"ה ואילך (אבל במהדורת נ"י תשס"ה הוא כבתורה אור).
ויש המשמיטים רק תיבת "ויכתבהו" – מחזור חב"ד במהדורות הישנות. נתיבים בשדה השליחות שם ובע' שטו.
[38] שו"ע אדה"ז סי' תרכא סי"ד.
[39] שערי אפרים שער י סל"ב.
[40] שם ובשערי רחמים אות לה.
[41] הוראת כ"ק אדמו"ר הריי"צ – הובאה באוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' רכא. וש"נ.
[42] הוראת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, לפי עדות הרב יעקב לנדא ע"ה – קובץ הערות התתמימים ואנ"ש מאריסטאן גל' שמט ע' י.
[43] סידור תורה אור ע' 259. המלך במסיבו ח"ב עמ' קסו. וראה כף החיים סי' רפד סקל"ז ע"פ זוהר ח"א פד, א.
[44] לקוטי שיחות חי"ד ע' 233. המלך במסיבו ח"א ע' שט.
[45] שיחת כ"ק אדמו"ר אחרון של פסח תשכ"ו (תורת מנחם חמ"ו ע' 343).
וראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 51, שלכאורה הכוונה להזכיר נשמת האדמו"ר קודם נשמת הוריו, וע"ד המנהג בברכת המזון באמירת "הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבינו" לפני "הרחמן הוא יברך את אבי מורי" וכו' וכן בפסוקים לשמות אנשים שבסיום שמונה-עשרה.
[46] המלך במסיבו ח"ב ע' נט.
[47] לוח כולל חב"ד לפי שו"ע אדה"ז סי' תרכא ס"ה.
[48] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קלא.
[49] 'רשימות' חוברת קפג ע' 10. וראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 22 הע' 109.
[50] כמבואר בשו"ע או"ח סו"ס קלא. וראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 22 הע' 110.
[51] ספר המנהגים ע' 57. צמח צדק פסקי-דינים, חידושים על הרמב"ם הל' תפילה פ"ה הי"ג.
[52] רשימות חוברת ד ע' 10.
[53] הנהגת כ"ק אדמו"ר – אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קלב.
[54] 'רשימות' שם.
[55] כנראה מטעמי צניעות – ראה שו"ת תשובות והנהגות ח"ב או"ח סו"ס ער.
[56] מטה אפרים סי' תקצב סק"א.
[57] הלכות ומנהגי חב"ד ע' 22.
[58] ספר השיחות תש"ד ע' 25-6.
[59] לקוטי שיחות ח""ט ע' 386, ממטה אפרים סי' תריג סק"ח (וראה שם סי' תרכא סקי"ז, שהלוויים נוטלים רק עד סוף קשרי אצבעותיהם). וראה גם אלף-למטה סי' תריג סק"ט. שבח-המועדים ע' 50.
גם בנטילת ידיים שחרית יטלו הכהנים עד פרק הזרוע (כדעת הקיצור שו"ע קלג ז – הוראת כ"ק אדמו"ר, הובאה באוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' ריז. וראה דיון בזה בהערות התמימים ואנ"ש כפר-חב"ד גל' קעב ע' 31-28. ומ"מ ישובו ויטלו ידיהם לסירוגין במוצאי יום-הכיפורים (לקוטי שיחות שם).
[60] שו"ע אדה"ז סי' תריג ס"ו.
[61] מטה אפרים סי' תרכא סקי"ז, כי אינו 'חיוב' ללוי, אלא רק מנהג.
[62] שו"ע אדה"ז סי' תרכב ס"א.
[63] ספר המנהגים ע' 59.
[64] ספר המנהגים ע' 59.
[65] אם לא עברו ארבע שעות מאז שפשטה – ראה ציצית הלכה למעשה ע' קעז לפי לקוטי שיחות ח"ד ע' 1363.
[66] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' רלג.
[67] שו"ע אדה"ז סי' תרכב ס"ד, לפי הלבוש והאבודרהם.
[68] המלך במסיבו ח"א ע' ע בשם כ"ק אדמו"ר הריי"צ.
[69] המלך במסיבו שם.
[70] שו"ע אדה"ז שם ס"ה.
[71] שו"ע אדה"ז סי' תרכג ס"ג.
[72] ספר המנהגים ע' 64.
[73] ספר המנהגים ע' 59.
[74] מטה אפרים סי' תרכג סק"א.
וכן על פי חסידות מבואר, שבתפילה זו במיוחד (שהיא התפילה החמישית ביום-הכיפורים) מתגלית הבחינה החמישית של הנשמה – בחינת 'יחידה', אותו חלק בנשמה שלעולם לא נפגם. ו'נעילה' פירושה, שנועלים את כל השערים, ונשארים רק ישראל והקב"ה לבדם (ראה ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 90. תורת מנחם תשמ"ז ח"א ע' 74 .לקוטי שיחות ח"ד ע' 1154. ועוד.(
[75] ראה שו"ע אדה"ז סי' תרכג ס"ד. ספר המנהגים ע' 59.
[76] וראה ספר המנהגים שם, שאין אומרים אפילו עוד היום גדול. וע"ע אגרות קודש חי"ח ע' ע.
[77] שו"ע אדה"ז סי' תרכג ס"ח.
[78] ספר המנהגים ע' 59.
[79] אע"פ שמעיקר הדין מותר לתקוע כבר בבין השמשות (ראה שו"ע אדה"ז שם סי"א), הנהגה כזו עשויה להביא לידי מכשול, שכן יש מהמון העם שעלולים לנהוג כחול מיד אחר התקיעה – הלכות ומנהגי חב"ד ע' 55.
[80] ספר המנהגים ע' 59.
[81] ספר המנהגים ע' 59.
[82] גם הכהנים שנטלו ידיהם היום – ספר המנהגים ע' 59.
[83] הלכות ומנהגי חב"ד ע' 56. ולהעיר מנטעי גבריאל, הל' יום הכיפורים, פס"ח הע' ה.
[84] ספר המנהגים ע' 59. וראה המלך במסיבו ח"ב ע' קפא.
[85] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' רמז.
[86] שו"ע אדה"ז סי' תרכד ס"ג.
[87] ראה שם סי' תרכד ס"ה-ח.
[88] שם ס"ה.
[89] המלך במסיבו ח"א ע' קיח.
[90] ראה שו"ע אדה"ז סי' רצו סי"ט.
ואשה שלא הבדילה, יכולה להבדיל גם בשביל אשה אחרת, כמשמעות דברי אדה"ז שם, שכתב שאיש לא יכול לצאת ידי חובה מאשה, משמע שאשה כן יכולה לצאת י"ח מאשה אחרת.
[91] ספר המנהגים ע' 59. וראה עוד הלכות ומנהגי חב"ד ע' 57.
[92] לוח כולל חב"ד.
[93] ספר המנהגים שם.
[94] ספר השיחות תרצ"ז ע' 55. וראה שו"ע אדה"ז סי' תרכג סי"ב שצריך לפרסם שמוצאי יום-הכיפורים הוא יום טוב, "ולכן, יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת, כדרך שאומרים בשבת ויו"ט".
[95] לשמע-אוזן עמ' 145 בשם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב. וראה אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' רנא.
[96] היום יום ח"ב. אבל שמים מלח על השלחן.
[97] רמ"א סי' תרכד ס"ה. שו"ע אדה"ז סי' תרכה ס"א.
[98] ספר המנהגים ע' 59. וראה גם ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 41.
(ציור: ר' זלמן קליינמן)
