להורדת סיכום כללי של של השיעור לחץ כאן

לצפייה בשיעור לחץ כאן

ב"ה

כ"ה אלול תש"פ

 

סיכום כללי

תקיעת שופר כהלכה

הרב מנחם מענדל גלוכובסקי שליט"א

רב קהילת חב"ד ומרכז העיר רחובות וסגן מזכיר בי"ד רבני חב"ד

מתוך שיעור שנמסר לציבור במסגרת ועידת רבני קהילות חב"ד שע"י בי"ד רבני חב"ד[1]

פתיחה

ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע, שהבעל תוקע ילמד את המאמר המובא בסידור: "להבין ענין תקיעת שופר".

בהקשר לכך הוסיף הרבי, שודאי הוראה זו הינה בנוסף לצורך שהבעל-תוקע ילמד את כל ההלכות שבשולחן ערוך הקשורות לדינים אלו [עיקרי הדינים נמצאים בשו"ע אדה"ז סימן תקצ].

הוראה זו נוגעת במיוחד לשנה זו, בה מפאת המצב יצטרכו לתקוע אנשים רבים יותר, ב'מנייני החצירות' וכדומה, וחשוב שכאו"א יתקע בצורה המהודרת ביותר ע"פ הלכה.

הקדמה כללית לסדר התקיעות

מן התורה צריך לשמוע בראש השנה תשע קולות, דהיינו: שלש פעמים תרועה, ותקיעה לפני ואחרי כל אחת מהתרועות.

אמנם אנו מסופקים מהי תרועה זו האמורה בתורה: האם היא כדרך החולים שמאריכים בגניחותיהם [בלשוננו – שברים], כדרך אדם המיילל ומקונן שמשמיע קולות קצרים [בלשוננו – תרועה], או שניהם יחד [שברים ואח"כ תרועה].

מחמת הספק הצריכו חכמים לתקוע את כל האפשרויות. כלומר: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה – שלש פעמים. תקיעה, שברים, תרועה – שלש פעמים. תקיעה, תרועה, תקיעה – שלש פעמים. סך הכל: 30 קולות.

נמצא, שכאשר תוקעים קודם תפילת מוסף ['תקיעות דמיושב'] את שלושים הקולות האמורים – יוצאים ידי חובה מן התורה.

לאחר מכן תוקעים בתפילת מוסף [בתפילת לחש, וכן בחזרת הש"ץ] קולות נוספים ['תקיעות דמעומד'], כיון שחכמים תקנו שהתקיעות תהיינה על סדר הברכות. וכאשר תוקעים עשר קולות בקדיש שאחרי תפילת מוסף – נשלמים מאה הקולות.

לאחר התפילה אנו תוקעים שלושים קולות נוספים, קולות אלו הינם בכדי שאם אדם לא שמע היטב קולות מסויימים ייצא בהם ידי חובה [אמנם קולות אלו אינן מעיקר הדין]. יחד עם קולות אלו נמצא ששומעים – 130 קולות.

אורך קולות התקיעה:

בגמרא מבואר, ששיעור תקיעה האמור בתורה הינו כשיעור תרועה, ושיעור תרועה הינו כג' יבבות.

נחלקו הראשונים כמה הוא שיעור "ג' יבבות", ולפ"ז נמצא חילוק לא רק בשיעור "תרועה" אלא גם בשיעור "שברים" ובשיעור "תרועה", כדלהלן:

1. שיטת רש"י וסייעתו – "ג' יבבות" פירושו ג' קולות קצרים [להלן "טרומיטין"], ולפ"ז שיעור השבר ארוך יותר, והוא בערך כמו שני תרועות. 2. שיטת ריב"א – כל יבבא הינה שלש קולות קצרים, ונמצא ש"ג' יבבות" פירושו ט' קולות קצרים. ושיעור שברים ג"כ כט' קולות קצרים.

מכיון ששיעור התקיעה צריך להיות כשיעור התרועה של אותה בבא – נמצא מהאמור חילוק גם בנוגע לתקיעה, כמפורט בטבלה הסמוכה.

	'תרועה'	'שברים'	'תקיעה' של סדר תשר"ת	'תקיעה' של סדר תש"ת	'תקיעה' של סדר תר"ת
רש"י וסייעתו	ג' טרומיטין	ו' טרומיטין	ט' טרומיטין	ו' טרומיטין	ג' טרומיטין
ריב"א וסייעתו	ט' טרומיטין	ט' טרומיטין	י"ח טרומיטין	ט' טרומיטין	ט' טרומיטין

למעשה: אנו מחמירים לתקוע כשיטת הריב"א. ולכן: תוקעים תשע קולות ב"תרועה", מאריכים בשברים כשיעור שבשלושתם יחד יהיה כשיעור תשע טרומיטין [כשתיים וחצי שניות], ומאריכים בתקיעה כשיעור התרועה של אותה הבבא. דהיינו: בתשר"ת קרוב ל5 שניות, ובתש"ת ותר"ת כשתיים וחצי שניות.

כל הנ"ל הינו לכתחילה מעיקר הדין. מנהג רבותינו נשיאנו להוסיף בתקיעה האחרונה שבכל בבא כשיעור הקולות שלפניה, כגון: בתשר"ת התקיעה האחרונה שבבבא כאורך התקיעה והשברים והתרועה שלפניה יחד. בתש"ת התקיעה האחרונה שבבבא כאורך התקיעה והשברים שלפניה יחד וכן בתר"ת. אמנם אי"ז מעכב כלל, ובאם נפסק קולו לאחר השיעור הנצרך ע"פ הלכה – א"צ לחזור על התקיעה.

להלן פירוט לפי סדר הזמנים:

סדק בשופר:

קודם החג צריך לעיין בשופר ולראות שאין בו סדק. באם יש סדק לרוחב השופר – אינו פוסל כאשר אינו ברוב ההיקף. באם יש סדק לאורך השופר – ישנם מקרים שזה פוסל וכן פעמים רבות יש סדק בפי השופר, ולכך צריך להראות לרב ולשואלו מבעוד מועד.

שהחיינו:

קודם התקיעה מברכים שתי ברכות: "לשמוע קול שופר"; "שהחיינו".

בשנה רגילה ישנו דיון בנוגע לברכת "שהחיינו" ביום השני של ר"ה. אולם בקביעות זו [שהיום הראשון של ר"ה חל בשבת ותוקעים רק ביום השני] אין ספק כלל, ומברכים "שהחיינו" לכתחילה קודם התקיעה.

נשימה אחת ב"שברים-תרועה"

נחלקו הראשונים האם צריך לתקוע את השברים-תרועה [של סדר תשר"ת] בנשימה אחת, או בשתי נשימות. אדה"ז מכריע שב'תקיעות דמיושב' יש לתקוע בנשימה אחת, אך ב'תקיעות דמעומד' (שבמוסף) לתקוע בשתי נשימות.

בשלושים קולות אחר התפילה נהוג לתקוע בנשימה אחת.

בשו"ע אדה"ז כתוב, שגם כאשר עושים בנשימה אחת – צריך להפסיק מעט ביניהם, ולא לעשותם ברצף אחד. (יצוין ששמעתי מפי הרב טעננבוים שיחי' שאצל הרבי לא תמיד היה ניכר הפסק זה)

מספר התרועות למעשה:

כאמור לעיל, המספר שצריך להריע לכתחילה ע"פ הלכה הינו – תשע תרועות.

אולם מנהג רבותינו נשיאנו, להרבות במספר התרועות. ובזה עצמו היו חילוקים ושינויים בין סוגי התרועות [בכל בבא מספר אחר], וכן בין השנים. (ברשימות היומן –  תרצ"ה כתב הרבי בשם הרבי הריי"צ שבתשר"ת התרועה לכל הפחות י"ב טורמיטין ובתר"ת לכל הפחות כ"ד טורמיטין)

אך למעשה אין מספר מדויק שאנו נוהגים להריע, ולכן אין לקבוע בזה מסמרות, אלא יש להריע כמספר שמתאפשר.

שינוי קול במשך התקיעות:

מבואר בהלכה, ש"כל הקולות כשרים בשופר" [כגון: דק, עבה. וכדומה]. לכן, כאשר הקול משתנה בין תקיעה לתקיעה, או אפי' באותה תקיעה עצמה – יוצאים ידי חובה לכתחילה.

הפסק בנשימה בשאר התקיעות:

מלבד "שברים-תרועה" של סדר תשר"ת בהם נחלקו האם צריך להפסיק בנשימה [כאמור], יש להפסיק בנשימה בכל שאר הקולות, כלומר: בין תקיעה לשברים ובין שברים לתקיעה, בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה.

במקרה שלא הפסיק בנשימה (אף שהפסיק מעט ביניהם בלי נשימה): נחלקו הראשונים, ומכריע אדה"ז שיש להחמיר ולתקוע שוב מההתחלה – מה'תקיעה' של אותה בבא). וזהו דבר שצריך לשים לב לזה מאחר ומצוי מאוד.

טעה בתקיעות:

בדין זה ישנו חילוק בין תקע קול שאינו מעין הקולות של בבא זו, לבין קול שהוא מעין הקולות.

כגון: באם בסדר תשר"ת הריע תרועה לאחר ביצוע חלקי של השברים, כגון שני שברים במקום שלוש (ולא הפסיק בנשימה ביניהם) – א"צ לחזור לתקיעה של אותה בבא, מכיון ששהשברים והתרועה שתקע בטעות הם 'מעין' השברים והתרועה שהיה צריך לתקוע בבבא זו ולכן אי"ז הפסק.

אבל אם הפך את סדר התקיעות בתשר"ת כגון שהריע לפני השברים, עליו לחזור לתקיעה הראשונה של הבבא, כיון שתרועה זו (שלפני השברים) אינה 'מעין' השברים והתרועה שצריך לתקוע בבבא זו כי הוא הקדים את התרועה לפני השברים.

ואם בסדר תש"ת טעה ותקע תרועה במקום שברים וכן באם בסדר תר"ת תקע שברים במקום תרועה עליו לחזור לתקיעה הראשונה של אותה בבא כיון שנחשב הפסק

[ועיין היטב בכל זה בשוע"ר סי' תק"צ סעי' ט"ז בכל זה]

במקרה שבסדר תר"ת הריע ג' טורמיטין ונפסק קולו של השופר, אינו יכול להריע שוב וצריך לחזור שוב לתקיעה הראשונה והטעם לכך: כאשר הריע כבר ג' טרומיטין – יצא ידי חובה לפי דעת רש"י [המובאת לעיל], ולכך יש צד שהמשך התרועות שיריע יהוו הפסק.  ובענין זה שמעתי מהרב יי"צ שיחי' אופן, שפעם אחת אצל הרבי קרה דבר זה – שתקע ג' טורמיטין בתקיעות שבסדר תר"ת, ובכל פעם חזר הרבי לתקיעה הראשונה של תר"ת עד שהצליח לתקוע תרועה שלימה ונמשך הדבר 25 דקות (!).

(לכאורה אותו הדבר קיים גם בתשר"ת במידה ותקע שברים כדין אך בתרועה תקע ג' טורמיטין ונפסק קולו, שצריך לחזור לתקיעה הראשונה של תשר"ת כי כבר יצא יד"ח לדעת רש"י  בתרועה קצרה זו כאמור)

[ועיין היטב בכל זה בשוע"ר סי' תק"צ סעי' י"ז בכל זה]

המתפלל ביחיד:

אדם שאינו מתפלל בציבור – אינו תוקע את התקיעות של תפילת מוסף. גם באם יש אדם אחר שיכול לתקוע לו.

אמנם, יש עניין להשלים אחרי התפילה את הקולות שהפסיד בתפילה, בכדי להגיע למאה קולות.

מספר דגשים בנוגע למבצעים:

* נשימה ב'שברים-תרועה': לכתחילה יש לתקוע את ה'שברים-תרועה' בנשימה אחת. אך אם קשה – ניתן לתקוע בשתי נשימות, ויוצאים בזה ידי חובה.

* באם קשה לתקוע שלושים קולות: לכתחילה צריך לתקוע בכל פעם את כל השלושים קולות [כמו 'תקיעות דמיושב']. גם במקרה שהקפדה זו תגרום שיגיע לפחות אנשים – עדיף שיתקע למספר מועט יותר של אנשים אך יתקע לכל אחד כדינו.

אמנם במקרה שאינו יכול לתקוע שלושים קולות (כגון שמרגיש שנחלש כוחו מאוד או שנמצא במקום שאין אפשרות לתקוע את כל הקולות) – יש כמה עצות המובאים בפוסקים:

א. לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת בלי ברכה (מטה אפרים שהובא במשנ"ב המיוסד על שיטת רב האי גאון)

ב. לתקוע תש"ת או תר"ת ג' פעמים בלי ברכה (משמעות אדה"ז בסי' תקצ"ג סעי' ג').

ג. לתקוע שלש פעמים תשר"ת ולעשות הפסק נשימה בין ה'שברים' ל'תרועה', ולעשות תנאי, שכל קולות ה'שברים' וה'תרועה' המיותרים יהיו כ'מתעסק בעלמא' ולא כדי לצאת ידי חובה וממילא לא יהוו הפסק, שאם ה'שברים' הוא עיקר – הרי ה'תרועה' היתה כ'מתעסק' בלבד, ואם ה'תרועה' עיקר – הרי ה'שברים' היו כ'מתעסק' בלבד. וכמובן גם זה בלי  ברכה.

* כאשר התוקע יצא כבר ידי חובה – מי מברך? לכתחילה עדיף שהשומע יברך. ובמקרה שאינו יכול: 1. באם השומע הוא זכר – יכול התוקע לברך עבורו. 2. באם השומעת היא נקבה – אין התוקע יכול לברך, ואם אינה יכולה או אינו רוצה  לברך – יתקע ללא ברכה. 3. באם השומע הוא ילד [לא ילדה] – יכול לברך עם הילד מילה במילה את כל הברכה. 4. באם ישנם גם גברים וגם נשים – יאמר לאחד הגברים לברך ולהוציא את כולם ידי חובה.

[1] 1. נכתב על ידי אחד השומעים ועל אחריותו בלבד.