ערב יום הכיפורים
תחנון
- מערב יום הכיפורים ועד אחר ב' דראש חודש מרחשון אין אומרים תחנון[1].
- בקריאת-שמע-שעל-המטה בליל ערב יום-הכיפורים אין אומרים תחנון[2]. ויש מי שכתב שאי אמירת תחנון היא רק מעלות השחר[3].
כפרות
- בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר נוהגים לשחוט תרנגול לכפרה[4].
- אם אינו יכול לקיים מנהג הכפרות באשמורת הבוקר של ערב יום הכיפורים – יכול לקיימו בכל עשרת ימי תשובה, שכולם חשובים ימי כפרה וריצוי[5].
- נוהגים לטבול במקוה לפני כפרות[6].
- לוקחים תרנגולים כמספר בני הבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה[7].
- אם טעה במין התרנגול – אינו צריך לחזור ולעשות על המין הנכון[8]. וי"א, שמן הראוי שיעשה שנית[9].
- אין מצרפים כמה אנשים לכפרה בתרנגול אחד אלא לוקחים תרנגול לכל אחד ואחד בפני עצמו[10].
- אשה מעוברת לוקחת שלשה תרנגולים, שתי נקבות – אחת עבורה ואחת נוספת שמא העובר נקבה, וכן תרנגול זכר שמא העובר זכר[11].
- באם יודעת את מין העובר – יכולה לסמוך על כך ולקחת רק שני תרנגולים, אחד לה והשני בהתאם למין העובר[12]. ויש המורים שמכל מקום לוקחת שלשה תרנגולים, כפי המנהג[13].
- לא חוששים שתאומים בבטנה, וגם אם יודעת כן בבירור – לוקחת רק שלשה תרנגולים[14].
- 'מעוברת' נקראת כך לענין זה מזמן שעברו ארבעים יום[15], ויש שכתב שנקראת כן כבר משעה שיודעת על ההיריון, אף בתוך ארבעים יום ראשונים[16].
- נהגו לקיים המנהג בתרנגולים לבנים, אך אין לחזר אחריהם במיוחד, שזהו כעין דרכי האמורי[17].
- יש הנוהגים לסמוך ידיהם על התרנגול לפני הכפרה[18].
- נוסח הכפרות – כבסידור אדמו"ר הזקן, אומרים "בני אדם" עד "ולשלום" שלש פעמים ובכל פעם מסובב התרנגול מעל ראשו שלש פעמים, סך הכל מסובב תשע פעמים[19].
- יש שכתבו שנוסח הכפרות למעוברת: "אלו חליפתי וכו' אלו התרנגולים ילכו למיתה ואני אלך לחיים טובים וכו'"[20], אולם יכולה לומר גם בנוסח שבעולם: "אלו חליפתנו" וכו'[21].
- יש הנוהגים לקיים בתרנגול הכפרות (אחר הכפרה) כעין ד' מיתות בית-דין, וכוונתם שיתבונן האדם במה שראוי לבוא עליו ח"ו וישוב בתשובה[22].
- המהדרים מכסים הדם בעצמם ומברכים "עַל כִּיסוּי הַדַּם בֶּעָפָר"[23].
- אכן, כיסוי הדם היא מצוותו של השוחט, ועל כן הרוצה להדר ולקיימה בעצמו – עליו לבקש את רשות השוחט[24].
- אין מברכים "שהחיינו" על מצות כיסוי הדם, אף לא בפעם הראשונה[25].
- את כיסוי הדם יכול לעשות ביד או בכלי וכיו"ב, אך לא בדרך בזיון (כברגל וכיו"ב)[26].
- אין צריכים לבדוק הסכין אחר שחיטת הכפרה לפני כיסוי הדם[27], ויש חולקים, שאם לא בדק הסכין אין לברך על כיסוי הדם[28]. ומכל מקום צריך להמתין שהשוחט יבדוק סימני העוף לוודא שלא התנבל בשחיטה קודם לכיסוי הדם[29].
- את הכבד המעי וכליות העופות נהגו להשליך על הגגות, לאכילת בעלי-חיים, "לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, כדי שירחמו עלינו מן השמים"[30].
- ראוי לתת את דמי פדיון הכפרות[31] לעניים בו ביום, ועכ"פ בהקדם האפשרי[32]. אך מוטב שלא ליתן העופות עצמן, כדי שלא לבייש את העניים[33], וכן מחמת הצורך בידע ההלכתי בהכשרת העופות לאכילה (אלא אם כן מדובר בעניים היודעים את סדר ההכשרה או שיכול ללמדם)[34].
- אם היה פגם בשחיטת הכפרות – צריך כפרה אחרת, אך אם נשחט כראוי, אף אם העוף נטרף – אין צריך כפרה אחרת[35].
- עיקר מנהג הכפרות הוא בתרנגול, אך אם אי אפשר לו לעשות כן – ניתן לקיים המנהג בדגים (חיים)[36], או בשאר בעלי-חיים אך לא בבהמות ועופות הראויות להקרבה בבית המקדש, משום שנראה כמקריב קדשים בחוץ[37].
- אם אינו יכול לעשות גם בשאר בעלי-חיים – יקיים המנהג בכסף[38], וכתבו הפוסקים שראוי ליתן סכום כדמי עוף[39], ובנוסח הכפרות יאמר "זה הכסף ילך לצדקה"[40].
תפילת שחרית
- רבותינו נשיאינו הקפידו להתפלל תפילה זו בציבור[41].
- בשחרית אין אומרים: 'מזמור לתודה', תחנון, למנצח יענך[42] ו'אבינו מלכנו'[43].
- אין מאריכים בתפילה זו[44].
ביקור הקברים
- יש הנוהגים לילך אחר שחרית לבתי העלמין[45], ויש שנהגו לילך לקברי צדיקים[46]. ומכ"מ אין לומר שום תחינות, כיון שיום זה הוא יום-טוב ואין אומרים בו תחנון[47]. אולם לפועל לא נהגו בזה בין אנ"ש[48].
מצות אכילה
- מצוה לאכול בערב יום הכיפורים[49], ומרבים באכילה ושתיה כשיעור שני ימים – ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים[50]. וכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי[51].
- הואיל והאכילה היא מצוה בפני עצמה, גם מי שאינו חייב בצום, כגון חולה שיש בו סכנה, מצוה שיאכל בערב יום-הכיפורים[52].
- גם הנשים חייבות במצוה זו[53], וכן יש לחנך גם את הקטנים באכילת סעודות אלו[54].
- ביום זה אוכלים לפחות שתי סעודות של פת[55], האחת לפני הצהריים והשנייה לסעודה מפסקת. ואוכלים בהן דגים ובשר-עוף, כדי לכבד את יום זה כיום-טוב[56].
- מותר לאכול דגים גם בסעודה-מפסקת[57].
- טובלים פרוסת 'המוציא' בדבש בערב יום-הכיפורים ובמוצאי יום-הכיפורים[58], אך על השולחן יהיה גם מלח[59].
- בסעודה המפסקת אין אוכלים מלח[60].
- נהוג לאכול 'קרעפכין' [כיסני בשר ממולאים בבשר[61]] בערב יום-הכיפורים[62].
- ביום זה אין אוכלים בשר בקר, וכן גברים לא יאכלו שומים וביצים[63].
- מאכלי חלב ותבלינים חריפים, אפשר לאכול בסעודת הבוקר אך לא בסעודה מפסקת[64].
- גם מי שנוהג שלא לאכול בשר בימות החול, בערב יום-הכיפורים מותר לו לאוכלו[65].
- נוהגים לאכול מרק ג' פעמים בערב יום-הכיפורים, ויכול לאכול כף א' מהמרק ולמלא מעט את הקערה וכו' ולעשות כן ג' פעמים, לצאת ידי המנהג[66].
- אף הנוהגים במשך השנה לאכול ביד ימין בלבד, בערב יום-הכיפורים אוכלים בשני הידיים[67].
- אין מניעה לקחת בערב יום-הכיפורים גלולות המעניקות תחושת שובע המקילות על הצום, ואין זה בסתירה למצות העינוי ביום זה[68].
"לעקאח" (עוגה)
- נוהגים לבקש עוגת 'לעקאח', כסגולה שאם ח"ו נגזר עליו לבקש מזונותיו מאחר – ייצא ידי חובתו בבקשת וקבלת ה'לעקאח'. ומקפידים גם לאכול ממנו[69].
- כ"ק אדמו"ר היה מחלק את ה'לעקאח' כשהוא לבוש בבגד משי וחגור באבנט, ומברך כל אחד בברכת "שנה טובה ומתוקה"[70].
מלקות
- קודם הטבילה לפני תפלת מנחה (ואחר הסעודה הראשונה) נוהגים ללקות ט"ל מלקויות[71].
- המלקות הינן ע"י רצועה של עור עגל[72]. אך אפשר לעשותם גם בכל רצועה אחרת של עור, כגון חגורה וכיו"ב[73].
- בעת שמלקין, הלוקה והמלקה יאמרו שניהם ג' פעמים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (שיש בו י"ג תיבות ובג' פעמים נמצא ל"ט תיבות כנגד ל"ט מלקות)[74].
- סדר ההלקאה: תחילה על כתף ימין, כתף שמאל, תחתיהם באמצע, ובכל הלקאה אומרים תיבה אחת מ"והוא רחום"[75].
- הלוקה יהיה מוטה, אחוריו לדרום ופניו לצפון, להזכיר שרוב חטאי האדם הינם חטאי ממון, ובממון כתיב[76] "מצפון זהב יאתה"[77].
טבילה במקווה
- מלבד הטבילה קודם שחרית, טובלים גם קודם תפלת מנחה, אחר מלקות[78], כדי להתוודות במנחה בטהרה[79].
- בנוסף לזה טובלין גם אחר סעודה מפסקת, כדי לטבול כמה שיותר סמוך ליום הכיפורים[80]. אך זאת רק באם יש לו די זמן שיוכל לצאת מהמקוה קודם שקיעת החמה, שאז כבר נאסר ברחיצה ויצא שכרו בהפסדו[81].
- אולם הטבילה העיקרית היא הטבילה שאחר חצות, שלפני תפלת המנחה[82].
- בטבילה שלפני תפלת המנחה טובלים שלש פעמים, כיון שטעם טבילה זו משום תשובה, כגר המתגייר[83].
- הואיל וטבילה זו חמורה היא משאר טבילות שטובלים הגברים, מהדרים לבדוק השערות והגוף מחציצה, ובכלל זה לגזוז ציפורני ידיו ורגליו. ולפי המנהג שלא לגזוז ציפורני ידיו ורגליו ביום אחד – צריך לגזוז ציפורני רגליו ביום הקודם, ואם שכח – יסתפק בניקוי הציפורניים בלבד[84].
- מי שאין לו מקווה טהרה, ישפוך על כל גופו תשעה קבין מים שאובים מכלי[85]. וניתן לעשות זאת אף ע"י מקלחת[86].
- יש שנהגו שגם נשים נשואות טובלות בערב יום הכיפורים לשם תשובה[87], אך הפנויות אינן טובלות[88].
סדר תפילת מנחה
- אחר חצות היום יש לקרוא כל אחד לעצמו את ההפטרות דיום-הכיפורים[89].
- מרבים היום בנתינת צדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה[90]. רבינו הבעש"ט נ"ע אמר[91] שמקול קשקוש המטבעות (כשאוספים הצדקה, כנהוג) מתפרדים הקליפות.
- בתפילת הלחש, אחר 'יהיו לרצון' הראשון, אומרים וידוי ו"על חטא"[92]. וראה להלן דיני הוידוי.
- ב'סלח לנו' מכים על החזה[93].
- אין אומרים "אבינו מלכנו"[94].
דיני הוידוי
- מתוודים בעמידה ושוחים בעת הווידוי (גם דחזרת הש"ץ בתפילות יום-הכיפורים)[95].
- מפסיקים קמעא במקומות המפוסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דיברנו דופי", "טפלנו שקר", "קישינו עורף")[96].
- מכה באגרופו על החזה[97] באותיות הא"ב של "אשמנו" וגם באמירת "ואנחנו הרשענו", "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו" וכן באמירת כל "ועל חטא", "ועל חטאים"[98].
- מי שיודע שנכשל בעבירה מסוימת בשנה החולפת, צריך להתוודות עליה במפורש ולא להסתפק בנוסח הווידוי הרגיל[99].
- עבירות שחטא בהן בשנים קודמות וכבר התוודה עליהן בשנים שעברו, "הרי זה משובח" לשוב ולהתוודות עליהן גם בשנה זו[100].
- "כשהוא מפרט חטאיו – יתוודה בלחש, משום שאם יתוודה בקול רם אסור לו לפרט חטאיו ברבים, לפי שאין זה כבוד המקום שמגלה לרבים שחטא כנגדו", אך נוסח 'על חטא' הקבוע -מותר לומר בקול רם[101].
- אמירת הווידוי היא לאחר "יהיו לרצון" הראשון, ולכן העומד באמצע וידוי ושמע "קדושה" – דינו כמי שנמצא בברכות קריאת שמע ועונה "קדוש . . ברוך . . ימלוך" וכן "אמן יהא שמיה רבה" ואמן של "דאמירן בעלמא" ו"מודים אנחנו לך" ו"ברכו"[102].
- מי שעקר רגליו ונזכר שלא אמר וידוי – אומר כשנזכר ואינו צריך לחזור ולהתפלל[103].
- מי שטעה בתפילתו באופן שצריך לחזור ולהתפלל, כגון שאמר 'הא-ל הקדוש' אינו צריך לחזור ולומר שוב וידוי[104].
סיום סעודה מפסקת
- מפסיקים לאכול סעודה המפסקת מבעוד יום[105], הרוצה לאכול ולשתות לאחר ברכת המזון של סעודה המפסקת, טוב שיתנה בפירוש שיהא רשאי לאכול ולשתות לאחר הסעודה. אך גם אם לא התנה – רשאי לאכול[106].
- מי שגמר סעודה-מפסקת ובירך ברכת-המזון והחליט בליבו בעת נטילת מים-אחרונים לא לאכול עוד היום – מעיקר הדין מותר לו לחזור ולאכול[107], אך אם אמר בפיו שלא יאכל היום עוד – אסור לו לאכול יותר מדין נדר. אך מותר לו לעשות מלאכה, כי עדיין לא התחיל אצלו יום-הכיפורים[108].
- אם אמר בפיו שמקבל עליו תענית יום הכיפורים בסתם ולא אמר בפירוש שלא יאכל, אזי באם הוא לפני 'פלג המנחה' – לא חלה קבלתו ומותר עוד בעשיית מלאכה, ברחיצה וסיכה ולבישת נעלי עור, אבל אם סיים סעודתו לאחר 'פלג המנחה' – חל עליו כל חומר יום הכיפורים ואסור בכל העינויים, למעט נעילת הסנדל (באם הוא לבוש בנעלי עור באותה שעה[109])[110].
- שטיפת הפה במים מותרת עד כניסת החג, גם אם קיבל עליו את התענית באמירה בפה[111].
ברכת הבנים
- קודם שהולכים לבית-הכנסת מברכים את הבנים והבנות והנכדים[112].
- נהגו לברך אחר סעודה מפסקת, אך אפשר גם לפניה. ההדגשה שזמן זה שייך לבני הבית[113].
- מברכים הבנים כאשר כבר לבושים ב'קיטל' ועטופים בטלית, הידיים על ראש המתברך ובנוסח "ברכת כהנים" (מ"וידבר" עד "ואני אברכם")[114].
- כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היה מברך את נכדותיו כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת[115].
הדלקת–נרות
- מדליקים נרות לכבוד יום-טוב[116], ומברכים "להדליק נר של יום-הכיפורים"[117] ו"שהחיינו"[118].
- אם חל בשבת מברכים "להדליק נר של שבת ושל יום-הכיפורים"[119].
- מברכים על הנרות אחר ההדלקה, כמו בשבת[120].
- מי שבירכה "להדליק נר של יום-טוב", אם נזכרה תוך כדי דיבור – חוזרת ואומרת "להדליק נר של יום-הכיפורים", ואם נזכרה לאחר כדי דיבור' – אינה חוזרת ומברכת.
אבל אם טעתה ובירכה בנוסח של שבת, אם נזכרה תוך כדי דיבור – חוזרת ואומרת "להדליק נר של יום-הכיפורים". ואם שהתה יותר מזה, אם נזכרה בעוד שעדיין יום – תצווה לאחר להדליק בשבילה ואז תברך "להדליק נר של יום-הכיפורים", אבל אסור לה להדליק בעצמה. ואם נזכרה אחר כך – עדיין יכולה לברך כל זמן שהנרות דולקות[121].
- בעת ברכת "שהחיינו" בהדלקת הנרות מקבלת האישה את יום-הכיפורים ואסור לה לטעום או לרחוץ לאחר מכן[122]. וכן עליה להחליף נעליה לפני הדלקת הנרות[123].
- בשעת הצורך יכולה להתנות שאינה מקבלת על עצמה את יום-הכיפורים בהדלקה זו[124], אבל במקרה כזה לא תברך "שהחיינו" בשעת הדלקת-הנרות, אלא תברך עם הקהל בבית-הכנסת[125].
- מי ששכחה לברך "שהחיינו", לאחר סיום ההדלקה ולאחר שהרימה עיניה מהנרות, מברכת עם כל הקהל בבית-הכנסת[126].
- הנרות צריכים לדלוק כשחוזרים הביתה, כדי שיוכלו ליהנות מאורן (אלא אם כן נשארים בבית ונהנים מיד מהנרות)[127].
- משאירים אור דלוק כל הלילה בחדר בו ישנים זוג נשוי[128].
- מרבים בנרות בבית-הכנסת[129].
- כל איש נשוי[130] מדליק לעצמו נר בבית-הכנסת, הקרוי "נר חיים" ("א לעבעדיגע ליכט")[131].
- מי שכבה נרו, ידליקנו שוב במוצאי יום-הכיפורים עד שיכלה. ותקנתו שיקבל עליו שלא יכבה נרו במוצאי יום-הכיפורים כל ימיו –אלא יניחנו לדלוק עד שיכלה[132].
- מי שאין לו אב או אם מדליק גם נר-נשמה בביתו, וגם מי שאין לו שני הורים מדליק נר נשמה[133] אחד[134].
- הדלקת הנר היא מלאכה והיא מותרת גם אם קיבל עליו את מצוות עינוי של יום-הכיפורים וכבר התחיל אצלו הצום ואיסור רחיצה וסיכה. אך אם קיבל עליו את החג לגמרי – נאסר בעשיית מלאכה ואסור לו להדליק את הנר בעצמו[135].
- יש להכין בבית נר נוסף, באורך מספיק בכדי שישמש להבדלה במוצאי יום-הכיפורים[136].
בגדי יום–הכיפורים
- לובשים בגדים נאים ופורסים מפה לבנה על השולחן כבכל יום-טוב[137].
- לאחר הנישואין מתחילים ללבוש קיטל ביום-הכיפורים, מלבד ביום הכיפורים הראשון שלאחר הנישואין, מאחר שכבר לבשו בחופה[138].
- גם אבל ר"ל בשנת האבלות לובש "קיטל" ביום-הכיפורים[139].
- את הקיטל לובשים על הסירטוק, ועליו לובשים האבנט.
- אין להיכנס עם הקיטל (וכן עם האבנט) לבית-הכיסא, כיון שהוא בגד מיוחד לתפילה[140].
- נשים אינן לובשות בגדים לבנים, כי אינן יכולות להידמות למלאכים[141].
- מתעטפים בטלית בכל תפלות היום, ומברכים עליה לפני השקיעה[142].
- נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור[143].
בטרם התקדש היום
- לובשים הקיטל ומתעטפים בטלית, כאמור. את הטלית יש להתעטף לפני השקיעה, כדי שיוכל לברך עליה, אבל אחר השקיעה – מתעטף ללא ברכה[144].
- אם יש שהות, יאמר כל אחד לעצמו (לפני פרקי התהלים שקודם כל-נדרי) וידוי – "אשמנו" ו"על-חטא"[145].
- אין אומרים "תפילה זכה"[146].
- תוספת יום הכיפורים היא מן התורה[147], ועל כן אין להקל בה ראש ולדחות הכנסת החג עד לשקיעה.
- אין מטמינים מזון להשאירו חם ומוכן לאכילת מוצאי יום-הכיפורים אם לא לצורך קטן (או חולה ר"ל) שיאכל ממנו ביום-הכיפורים עצמו[148].
[1] סידור אדה"ז קודם למנצח יענך.
[2] משמעות שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"ד וס"ה. וראה גם סי' תרה ס"ה. הלכות ומנהגי חב"ד ע' 40 הע' 201. ולהעיר שגם בסידורו שם ההדגשה היא ש"במנחה שלפני . . ערב יום הכיפורים . . נופלין", אבל החל מצאת הכוכבים לכאורה אין אומרים בו תחנון, ויעיד עליו רעו – שגם לגבי פסח שני כתב אדה"ז שאומרים תחנון במנחה שלפניו, ומ"מ דעת כ"ק אדמו"ר (שיחת ש"פ אחרי-קדושים תשמ"ה – תורת מנחם תשמ"ה ח"ג ע' 1971) ש"בליל פסח שני בודאי אין אומרים תחנון – בקריאת שמע שעל המטה". וראה בהערה הבאה.
[3] ולמדו כן ממה שבהיום יום ט' תשרי צוין שאין אומרים תחנון רק אחרי מנהג כפרות, משמע שבקריאת-שמע-שעל-המטה עדיין אומרים תחנון. אך להעיר שלא הזכיר בכל המנהגים שבהיום יום לענין תחנון בק"ש-שעל-המטה, וגם בפסח-שני כתב ביום י"ג אייר רק שבמנחה אומרים תחנון, כך שאין הכרע בדבריו לענין ערב יום הכיפורים [ואף שלא הזכיר בח' תשרי שאומרים תחנון במנחה כמו בפסח שני – יתכן דעיקר כוונתו היתה להזכיר על כך שאין אומרים תחנון עד סוף תשרי (ולא שאומרים תחנון בח' תשרי) ולכן כתב כן רק בט' תשרי].
[4] סידור אדה"ז. וראה שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ג.
מנהג כפרות הוא מנהג עתיק שיש לו יסוד מדברי הגאונים. ונהגו בו בני ישראל הכשרים ולא חשו לאיסור ניחוש או מנהגי האמוריים וכיו"ב, וסמכוהו על הפסוק (מיכה ז, יט) "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (טושו"ע ונו"כ ושו"ע אדה"ז סי' תרה).
ובביאור מה שלוקחים דוקא תרנגול נאמרו כמה טעמים: א) התרנגול קרוי ג"כ "גבר", והרי הוא תמורה ל"גבר" שחטא, ע"ד המבואר ברמב"ן (עה"ת, ויקרא א, ט): "כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה – וכיפר הקרבן הזה" [ראה רא"ש יומא פ"ח סי' כג. טור שם. וכן משמע גם מדברי אדה"ז בשו"ע שם ס"א]. ב) כעין וחילוף לשעיר המשתלח [ראה פרי עץ חיים שער יום הכיפורים בתחילתו. סידור אדה"ז שם]. ועוד.
[5] ראה פרי מגדים סי' תרה משב"ז סק"א. שדי חמד מערכת יוהכ"פ סי' א אות ב.
[6] הלכות ומנהגי חב"ד ע' 40 הע' 202.
אבל רבותינו נשיאינו היו טובלים בין כפרות לשחרית – תורת מנחם – רשימת היומן סו"ע קסז. הלכות ומנהגי חב"ד שם.
[7] שו"ע אדה"ז וסידורו שם.
[8] אשל אברהם תנינא סי' תרה.
[9] נטעי גבריאל, הל' יום הכיפורים, פ"י סי"א.
[10] סידור אדה"ז.
ובשעת הדחק שאין לו מספיק תרנגולים – יכולים לסמוך על המנהג המובא בשו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ג, שיכולים לעשות בתרנגול אחד לכמה זכרים ובתרנגולת אחת לכמה נקבות, וזה מוטב מאשר יקיימו המנהג בכסף.
[11] שם. וראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 59 ואילך. וע"ע להלן בפנים נוסח הכפרות למעוברת.
ובאם בינתיים נולד התינוק אחר הכפרות – י"א שצריכים לעשות כפרה נוספת עבורו, שלא מועילה לו הכפרה שעשתה עבורו בהיותו עובר (ראה הלכות ומנהגי חב"ד שם הע' 206).
[12] שכן ההנהגה לקחת ג' תרנגולים הוא "בשביל ספק הולד", כלשון אדה"ז בסידורו, והלא כאן אין ספק. וכ"כ בשו"ת קנה בשם חלק ב סימן כ. תורת היולדת פרק מט הערה י. ועוד.
[13] ראה נטעי גבריאל שם הע' ה, משום שאינו בירור גמור. ויש שכתבו שעדיין יש לעשות כן מצד המנהג (הגרמ"ש אשכנזי ע"ה במדור 'שואלים את הרב' בבטאון 'הכפר של הרבי' גל' 22). אך כאמור, המנהג הוא "בשביל ספק הולד", וכאשר ידוע בבירור מין העובר – לכאורה אין צורך בהוספת תרנגול או תרנגולת. ומה שנהגו כן בתאומים, כדלהלן בסעיף הבא – יש לחלק, דשאני התם שהוא לקולא. ועצ"ע.
[14] לקוטי שיחות שם.
[15] עכ"פ – ראה נטעי גבריאל שם ס"ג ובהערה שם. הלכות ומנהגי חב"ד ע' 40 הע' 205 (ושם, שקודם לכן תפדה בצדקה). לוח יומי הלכה למעשה.
[16] הגרמ"ש אשכנזי ע"ה (שם).
[17] שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ב.
[18] שם ס"א.
[19] ספר המנהגים ע' 58. וראה שער הכולל פמ"ד אות ב.
[20] במחזורים של העולם מובא הנוסח למעוברת: "אלו חליפתנו" וכו', אבל מדברי כ"ק אדמו"ר בלקוטי שיחות שם, שהכפרה הנוספת היא לא בשביל העובר אלא בשביל האם, ולכן צריך להיות מודגש בנוסח שכל התרנגולים הם חליפתה של האם. וכ"כ הרב אשר לעמיל הכהן שליט"א.
[21] דהנה בכרם חב"ד גל' א ע' 89 מס' מנוחת אליהו להמזכיר ר' אלי' קווינט ע"ה, שכתב בשם המזכיר הרב ניסן מינדל ע"ה, אשר שאל מכ"ק אדמו"ר בטעם עשיית הכפרות לעובר במעי אמו, דמה חטא? והשיבו כ"ק אדמו"ר, שיש בזה שני טעמים: "א) מחמת גלגול, ב) כי אם היא עכשיו ביום כיפור תלד הולד בשנה זו, וילדים מתים בעוון הוריהם, לפיכך עושים כפרה בשבילו". משמע שיש כאן גם כפרה להעובר ולא רק להאם, אולם כאמור, בשיחה המוגהת שבלקוטי שיחות (שהיא גם משנה אחרונה לגבי מענה זה שניתן לפני שנת תשכ"ה ואילו הליקוט הנ"ל הוא משנת תשמ"א) לא כתב כן. מאידך, יש שאכן דעתם לומר הנוסח שבעולם: "אלו חליפתנו" וכו' – ראה לוח יומי הלכה למעשה.
[22] מטה אפרים שם סק"ה. וכך נהגו בבית הרב. וראה הכפר של הרבי שם, שמ"מ יש לזרוק קלות את התרנגול על הרצפה.
[23] הדלי"ת בפתח והבי"ת בסגול – ראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 41 ובהע' 210. מטה אפרים סי' תרה סק"ח ובקצה המטה שם סקכ"א. וראה גם מחזיק ברכה יו"ד סי' כח סק"ב.
[24] ראה טושו"ע יו"ד ריש סי' כח.
[25] שו"ע אדה"ז או"ח סי' כב קו"א סק"א. וראה לקוטי שיחות חי"א סו"ע 288.
[26] שו"ע יו"ד סי' כח ס"ה ובנו"כ שם. מטה אפרים שם.
[27] כך משמע במטה אפרים שם.
[28] כמובא בשו"ע שם סי"ט.
[29] שו"ע שם.
[30] שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ו. תורת מנחם – רשימת היומן ע' רנח.
[31] כפי עלות תרנגול חי.
[32] שו"ע אדה"ז שם ס"ד. וראה תורת מנחם – רשימת היומן ע' קסח.
[33] שו"ע אדה"ז שם.
[34] הלכות ומנהגי חב"ד ע' 41.
[35] שער-הכולל שם.
[36] מג"א סי' תרה סק"ג. מטה אפרים שם סק"ד.
[37] שו"ע אדה"ז שם ס"א.
[38] קצושו"ע סי' קלא.
[39] ראה מג"א שם סק"ה. שו"ע אדה"ז שם ס"ה.
[40] כמובא במחזורים, שכן הכסף אינו הולך למיתה כתרנגול.
[41] ראה אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קעט. וש"נ.
[42] סידור אדה"ז.
[43] שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"ז. וראה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' קעט אם אומרים "אבינו מלכנו" כשחל יום-הכיפורים בשבת.
[44] קובץ ליובאוויטש גל' 5 ע' 71. וע"ע אוצר מנהגי חב"ד שם ע' קפ. וש"נ.
[45] שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ה ("ומנהג יפה הוא").
[46] מטה אפרים סי' תרד-תרה סקי"ד.
[47] שו"ע אדה"ז שם.
[48] אוצר מנהגי חב"ד שם ע' קפד, ושם, שברוב השנים לא הלך כ"ק אדמו"ר לאוהל הק' בערב יום-הכיפורים.
אמנם אם יש חשש פירוד הלבבות מצד משפחתו וכיו"ב על שלא הולך לקברים עמם, כמובן שיכול ללכת.
[49] ראה שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א וסי' תרח ס"א. וראה בלבוש סי' תרח ס"א אם הוא מ"ע של תורה או מדרבנן.
[50] שו"ע אדה"ז סי' תרח שם במוסגר. סידור אדה"ז.
[51] יומא פא, ב. הובא בשו"ע אדה"ז סי' תרד שם.
[52] ראה שדי חמד מערכת יוהכ"פ סי' א אות ג. נטעי גבריאל, הל' יום הכיפורים, פט"ו ס"ח ובהערה שם. קובץ הערות וביאורים גל' תתד ע' 65 ואילך.
[53] שהרי חייבות בעינוי דיוהכ"פ – ראה שדי חמד שם אות ה. מקראי קודש ימים נוראים סי' לז. הגרמ"ש אשכנזי ע"ה בבטאון הכפר של הרבי גל' 22 הע' 69 גם בשיטת אדה"ז.
[54] שהרי זו מצוה בפני עצמה, כנ"ל בפנים. וכ"כ הגרמ"ש אשכנזי ע"ה (שם).
[55] שדי חמד שם. לקוטי שיחות חל"ט ע' 363. וכן משמעות אדה"ז בסי' תרד ס"א ובסי' תרח שם, שיש לאכול סעודה מלבד סעודה המפסקת, ופשטות הלשון סעודה היינו סעודת פת.
[56] ראה לשון אדה"ז סי' תרד שם: "דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יום-טוב – צריך לכבדו ביום שלפניו". וראה גם סי' תרח ס"ח, שיש לאכול רק מאכלים הקלים להתעכל, "כגון בשר עופות ודגים".
[57] ראה בדברי הגרמ"ש אשכנזי ע"ה שם הע' 65, שמלשון אדה"ז בסי' תרח שם שכתב שצריכים לאכול דברים קלים "אפילו בסעודת שחרית, כגון בשר עופות ודגים", ומשמע שבסעודה שניה זה גם מותר ולא כהנוהגים להחמיר (מטה אפרים סי' תרח סק"א. קיצושו"ע סי' קלא סי"ב. ועוד) שלא לאכול דגים בסעודה מפסקת. אבל ראה אלף המגן וקצה המטה למטה אפרים שם, שיש לחלק בין דגים המרבים זרע לדגים שאינם מרבים זרע.
[58] היום יום ח"ב, מרשימות כ"ק אדמו"ר.
[59] שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח.
[60] ספר השיחות תרצ"ז ע' 157.
[61] ולכתחילה צריך שיהיה עם בשר בקר, ואין בכך בעיה, כיון שהוא מועט ומכוסה (ראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 43 הע' 229), אך אפשר גם לעשותו עם בשר עוף.
[62] ספר המנהגים ע' 58.
[63] שו"ע אדה"ז סי' תרח שם.
[64] שם.
[65] שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"ה.
[66] ראה ספר השיחות תרצ"ז ע' 156. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, תשי"ז (תורת מנחם חי"ט ע' 354). המלך במסיבו ח"א ע' רסה.
[67] לקוטי שיחות חכ"ט ע' 319. הנהגת אדה"ז בבית רבי ח"א ע' 178. המלך במסיבו ח"ב ע' קיב-ג.
[68] ראה שדי חמד מע' יוהכ"פ סי' א אות יח. אגרות קודש חי"ח ע' תע.
[69] ספר המנהגים ע' 58. וראה בהרחבה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' קפא ואילך. וש"נ.
[70] הנהגת כ"ק אדמו"ר – ספר המנהגים שם.
[71] שו"ע אדה"ז סי' תרז סי"א (ל"ט מלקות). סידור אדה"ז.
[72] שו"ע אדה"ז סי' תרז סי"ד.
ואין מקפידין שיהיו מחוברות בה (או בנפרד) רצועות של עור חמור (כמלקות של בי"ד). וכן, אין הרצועה צ"ל רחבה טפח.
[73] שו"ע אדה"ז שם סי"ג.
[74] שו"ע אדה"ז שם סי"ב – לגבי המלקה. אבל מנהגנו שגם הנלקה אומר והוא רחום ג' פעמים – ספר המנהגים ע' 58.
[75] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קפח.
[76] איוב לז, כב.
[77] שו"ע אדה"ז סי' תרז סט"ו.
[78] סידור אדה"ז.
[79] שו"ע אדה"ז סי' תרו סי"ג.
[80] שם. וראה ספר השיחות תש"ה ע' 21. ובספר השיחות תש"ב ע' 88, שהיו תקופות בליובאוויטש שהיו טובלים כו"כ פעמים בערב יוהכ"פ. וע"ע בהמובא באוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קעח.
[81] מטה אפרים סי' תריט סק"ג.
[82] ראה כף החיים סי' תרו סקנ"ב. קצה המטה סי' תרו סקי"ב. וש"נ.
וראה אוצר מנהגי חב"ד שם שכ"ק אדמו"ר היה טובל בדרך כלל רק פעם אחת – אחר הכפרות, קודם תפילת שחרית.
[83] שו"ע אדה"ז שם סי"ב.
אבל בסי"א שם הביא הדעה שטבילה זו היא משום טהרה מקרי ולכך די בטבילה פעם אחת. והגרמ"ש אשכנזי ע"ה כתב שיש לטבול ארבע פעמים, ונראה מדבריו שהוא כדי לצאת גם ידי דעה זו. אולם מהרצאת דברי אדה"ז משמע, שבכלל מאתיים מנה, שגם לפי הדעות שטבילה זו היא לשם תשובה יש לקיימה קודם מנחה כדי שיוכל להתוודות בטהרה, וכך מבואר להדיא במקור הדברים במנהגי מהרי"ל הל' ערב יוהכ"פ ע' שטז ובמג"א סי' תרו סק"ח שהביאו.
[84] מטה אפרים סי' תרו סק"ח. וראה שם בקצה המטה סקי"ד הטעם שלא התירו לגוזזם משום מצוה, כמו בטבילת אשה, כיון דסוכ"ס אין חיובה מן הדין. עיש"ב.
[85] לשיעור הגר"ח נאה 12.4 ליטר. וי"א אף ב10.8 ליטר, ואפשר להקל כדבריהם במקום הצורך (חולה ר"ל).
[86] מטה אפרים שם סק"י, וראה שם הפרטים בזה.
ואף שלא מועיל לטבילה כגר שנתגייר – עכ"פ יוצא ידי חובה להטעם שטבילה זו היא משום קרי, כנ"ל בהע' 84.
[87] שו"ע אדה"ז שם סי"ב.
[88] אף שהוזכר בשו"ע אדה"ז שם, נהגו לפועל שאינן טובלות, כיון שחששו לתקלה – ראה שו”ת מהר”ם שיק חיו”ד סי’ שסד-ה. שדי חמד מערכת יוהכ”פ סי’ א אות ו. קצה המטה שם סקי"ד. אבל ראה שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' טז.
[89] ראה תורת מנחם תשמ"ה ח"א ע' 351.
[90] מטה אפרים סי' תרז סק"ג.
[91] בעש"ט עה"ת ר"ה ויו"כ אות מח.
[92] שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"א-ג.
[93] הנהגת כ"ק אדמו"ר, הובאה בהלכות ומנהגי חב"ד ע' 44 הע' 238.
[94] שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"ז.
[95] שם סי' תרז ס"ז.
[96] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' רא.
[97] ראה שו"ע אדה"ז שם. הלכות ומנהגי חב"ד ע' 44.
[98] ספר השיחות תש"א ע' 151. וראה גם ספר השיחות תש"ה ע' 9. המלך במסיבו ח"א ע' רמח. וע"ע אוצר מנהגי חב"ד שם.
[99] ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ד. וראה גם מטה אפרים סי' תרז סק"ח.
[100] שו"ע אדה"ז שם.
[101] שם ובס"ה.
[102] לפי שו"ע אדה"ז סי' קכד ס"א שמפסיקים בתחנונים שאחר יהיו לרצון כמו בברכות ק"ש ולדברים אלו מפסיקים בברכות ק"ש, כמובא בסידור.
[103] ראה הליכות שלמה פי"ז סט"ו. בנתיבות התפלה פכ"א ס"ד.
[104] כי מאחר והוידוי נאמר לאחר "יהיו לרצון" הוא בא כהמשך לתפילה ולא כחלק ממנה, ולכן אין צריך לחזור על זה שוב – ראה שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' עג. וכן פסק הגרש"ז אויערבך ע"ה (הובא ב'מחזור המפורש' ליוהכ"פ). וראה גם הליכות שלמה שבהערה הקודמת. וכ"כ הגרמ"ש אשכנזי ע"ה (שם הע' 97).
[105] שו"ע אדה,ז סי' תרח ס"א-ג. כאשר הרגילות להפסיק בזמן הדלקת-הנרות, ואם מפסיק לפני כן – טוב להתנות לפני ברכת המזון כדלהלן בפנים (הלכות ומנהגי חב"ד ע' 45 הע' 245).
[106] שו"ע אדה"ז שם ס"ז.
[107] כי קבלה זו היתה בלבו בלבד ו"דברים שבלב אינם דברים".
[108] שו"ע אדה"ז שם.
[109] שמה שלא חלה עליו הקבלה לענין זה הוא מאחר שבאותה שעה שהוא לבוש בנעלי עור הוא מגלה בדעתו שלא קיבל עליו התענית לענין זה, כדברי הט"ז בסי' תקנג סק"א (לענין תשעה באב, והובא בשו"ע אדה"ז שם).
[110] שו"ע אדה"ז שם.
[111] הגרמ"ש אשכנזי ע"ה (שם).
[112] מטה אפרים סי' תריט סק"ב. ספר המנהגים ע' 58.
[113] המלך במסיבו ח"ב ע' קפב. אוצר מנהגי חב"ד ע' קצד.
[114] כהנהגת כ"ק אדמו"ר בעת ברכת התמימים – אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קצה. הלכות ומנהגי חב"ד שם בפנים. וראה גם קיצור שו"ע סי' קלא סט"ז.
[115] אשכבתיה דרבי ע' 93.
[116] שם ס"א.
[117] שם.
[118] מטה אפרים סי' תריט סק"ג.
[119] שו"ע אדה"ז שם סוס"ג.
[120] מטה אפרים סי' תרי סק"ב.
[121] כיון שגם יום הכיפורים נקרא יום טוב, אבל אינו נקרא שבת – ראה בהמצוין בנטעי גבריאל, הל' יום הכיפורים, פכ"ה ס"ו. לוח יומי הלכה למעשה על אתר.
[122] מטה אפרים סי' תרי סק"ה.
[123] נטעי גבריאל שם סי"ד. וראה להגרמ"ש אשכנזי ע"ה (שם הע' 83) שבשונה מהקבלה שבסעודה מפסקת יש כאן קבלת 'עיצומו של יום' שנעשית בעל כורחה, ויתכן שכל היתר הט"ז בסימן תקנג שלבישת הנעליים מוכיחה שאין כאן קבלת היום לעניין איסור לבישה, שייך רק בקבלה מדעתה ולא בקבלה בעל כורחה [ויש לדון בזה גם גבי קבלת שבת שבהדלקת נרות שבת להדעות שאינו מועיל תנאי (עיין היטב שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ז). ואכמ"ל].
[124] לפי שו"ע אדה"ז סי' רסג סי"א.
[125] שאם תברך 'שהחיינו', הרי זה כקבלת קדושת היום בפירוש, ושוב אינה יכולה לעשות תנאי נגד דבריה המפורשים – ראה מטה אפרים סי' תריט סק"ו. וראה גם נטעי גבריאל שם ס"ח ובהערה שם. וש"נ. וראה גם שו"ע אדה"ז סי' תריט ס"ז: "שכיון שבירך 'שהגענו לזמן הזה' הרי קיבל עליו יום-כיפור".
[126] לפי אלף למטה שם סק"ו.
[127] לפי שו"ע אדה"ז סי' רסג סי"ד. וראה גם נטעי גבריאל שם סי"ב.
[128] ראה שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"א. נטעי גבריאל שם הע' א.
[129] שו"ע אדה"ז שם ס"ד.
[130] אבל ראה ספר השיחות תש״ה ע׳ 14, שהדליקו נר עבור כל אחד ואחד מבני הבית. וראה גם בהנסמן בהערה שם. וכן משמע גם בספר השיחות תש״ד ע׳ 8.
[131] שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ח.
[132] שם ס"ח.
[133] שם ס"ה.
[134] מטה אפרים סי' תרג סק״ח, הובא בהערה שבספר השיחות תש״ד ע׳ 7. וכן משמע קצת בשו"ע אדה"ז שם. אבל י"א שכ"ק אדמו"ר נהג להדליק נר אחד לכל נשמה, וכדעת אליה רבה סי' תרי סק״ד. דרכי חיים ושלום סי' תשמג. ועוד.
[135] לפי שו"ע אדה"ז סי' תרח ס"א. וכ"כ הגרמ"ש אשכנזי ע"ה (שם ובהע' 85).
[136] שכן, במוצאי יום-הכיפורים מברכים "בורא מאורי האש" על נר ששבת דוקא, כדלהלן בפנים.
[137] שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד.
[138] ספר המנהגים ע' 76. שם ע' 58. וראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ה ע' פז. ח"ו ע' קעב. חי"ט ע' קצט. אוצר מנהגי חב"ד אלול תשרי ע' קצח. חקרי מנהגים אה"ע סי' קלב (ח"ד ע' רו ואילך).
ואין הבדל אם לבשו קיטל ממש לחופה או כל דבר אחר ששימש כקיטל, כגון חולצת כ"ק אדמו"ר וכדו' (ראה אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד – מעגל החיים פכ"א ספ"ז) – חוסן ישועות, הנהגות של קדושה אחר הנישואין, פ"ג סוה"ע 3.
[139] אוצר מנהגי חבד אלול-תשרי ע' קצח.
[140] שו"ע אדה"ז סי' כא ס"ג. וראה גם הכנות לחתונה ע' 101. נטעי גבריאל, הל' יום הכיפורים, פכ"ו הע' יח, בשם כ"ק אדמו"ר.
אכן, בנתיבים בשדה השליחות ח"ב פי"ט ס"ד ובהע' 5 כתב לדייק מלשון אדה"ז שם (שמקורו בט"ז שם סק"ג) שאין איסור להכניסו [להקיטל, וה"ה לאבנט] לבית הכסא אלא כשמתפנה שם, היינו לגדולים דוקא ולא לקטנים [וכדעת מטה אפרים סי' תרי סי"ב. וראה בהרחבה קובץ הערות התמימים ואנ"ש דישיבת תות"ל מאריסטאון גל' תשכד ע' 18 ואילך. גל' תשכה ע' 12 ואילך. וש"נ], אולם בהשמטות לספרו חזר בו והעלה דלמעשה אין להיכנס עמו לבית הכסא.
ולכאורה כן נראה יותר ע"פ הטעם בשו"ע אדה"ז שם שהוא בגד המיוחד לתפילה, דאין לחלק בזה בין טלית גדול, לקיטל ולאבנט, ובכולם אין להיכנס לבית הכסא ולא רק להיפנות, ולא נתכוון הט"ז – וכך גם אדה"ז שהעתיק לשונו – לחלק ביניהם. וצע"ע.
[141] שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ט.
[142] פסקי הסידור אות מב. שו"ע אדה"ז סי' יח ס"ד.
[143] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' קצו, ממאמרי אדה"ז הקצרים ע' שלז (לענין יום-הכיפורים), וספר המנהגים ע' 46 (לענין תשעה באב).
וראה עוד להלן בפנים פרטי איסור נעילת הסנדל.
[144] לוח כולל חב"ד, לפי שו"ע אדה"ז סי' יח ס"ג (וראה עוד שם ס"ד), ומה שאין מברכים אחר השקיעה הוא לפי פסק אדה"ז בסידורו הל' ציצית. וראה פסקי הסידור אות מב.
[145] לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' תרז ס"ב, למרות שלא נדפס במחזור. וכך נהגו רבותינו נשיאינו.
[146] אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי ע' ר.
[147] שו"ע אדה"ז סי' תרח ס"א.
[148] שו"ע אדה"ז סי' תרט ס"א.
(ציור: ר' זלמן קליינמן)
