בלוג

ב"ה

נסיעה לרבי – הלכות והליכות[1]

התנאים לנסיעה

בהיתר מרב

• כו"כ פעמים הורה כ"ק אדמו"ר שהנסיעה אליו מארץ-הקודש דורשת היתר מרב מורה-הוראה בענין הנסיעה לחו"ל[2].

רשות הנהלת הישיבה

• נסיעת תלמידי התמימים לרבי צריכה להיות אך ורק באישור הנהלת הישיבה ובהתאם להוראתם[3].
• הנהלת הישיבה יכולה להגביל את זמן השהות ולהתנות את האישור בהתמדה בלימוד והצטיינות לפני הנסיעה וכן ניצול כדבעי של השהות בבית-חיינו[4].

רשות בן הזוג

• לזוגות נשואים, נסיעת אחד מבני הזוג מותנית בהסכמת השני[5].

הכנות לנסיעה

מימון הנסיעה

• אין להיכנס לחובות עבור מימון הנסיעה[6].
• במענה לא' החסידים שהורה כ"ק אדמו"ר לפרסמו ברבים: "ופשוט, שאין כל מקום לנסיעה לכאן עוד הפעם – עד [1] שישלם כל החובות שיש להם בכלל, [2] שתהא פרנסת בני-ביתו שיחיו מובטחת במילואה משך כל נסיעתו, [3] שיהיה בידו מזומן כל ההוצאות רצוא ושוב [הלוך וחזור] ודשהותו כאן"[7].
• תלמידי התמימים לא יבטלו מלימודם בכדי שיוכלו לשלם הוצאות הנסיעה[8].
• נחלקו הפוסקים האם מותר לשלם את דמי הנסיעה מכספי מעשר, והעיקר להקל בזה בפרט כשכל מטרת הנסיעה היא כדי להיות אצל הרבי, ובפרט לתלמידי התמימים, אם כי נכון שלא ישולם כל מחיר הנסיעה מכספי מעשר[9].
• מאידך, ניתן לסייע לאחר בדמי הנסיעה לרבי או להשתתף בהגרלה למטרה זו מכספי מעשר[10].

צידה לדרך

• היוצא לדרך צריך לקחת עמו טלית ותפילין[11]. וכשאורז את חפציו עליו לאורזם תחילה, ואף שלאחר מכן יכול להוציאם ולאורזם באופן אחר, אך בהם צריכים לפתוח את מלאכת האריזה[12].
• הנוסע ייקח עמו ספרי לימוד, כדי שיוכל ללמוד בהם ולקיים מצות "ובלכתך בדרך"[13], וכן ללמוד השיעורים היומיים[14].
• כסגולה לנסיעה טובה, יש לקחת ספר חת"ת עמו בנסיעה. במהלך הנסיעה ילמד איזה שורות תניא ויאמר כמה פרקי תהלים[15].

צחצוח הנעליים

• מצוואת רבי יהודה החסיד שלא לצחצח את הנעליים ביום שיוצא לדרך[16].
• אכן, יש מקילים בזה אם אינו הולך ברגליו אלא נוסע ברכב או במטוס[17], אולם נכון להחמיר בזה לכתחילה[18]. ועכ"פ אם רק מנקה אותם מלכלוך ואבק שנדבק בהם – אפשר להקל יותר[19].

שליחות מצוה

• היוצא לדרך ישתדל להיות שליח מצוה לצדקה, שיתנו לו מטבע לצדקה שיתנה לצדקה במחוז חפצו, או שיקח בעצמו מטבע ויעשה בה סימן ויאמר שכשיבוא למקום פלוני יתן מטבע זה לצדקה בלי נדר[20].

צדקה

• לפני יציאתו לדרך ייתן צדקה, וכמאמר הכתוב[21] "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו"[22].

 

חזרה לביתו כששכח חפץ

• אם יצא לדרך רחוקה ונזכר ששכח איזה דבר – מצוואת רבי יהודה החסיד שלא ישוב לתוך ביתו אלא אדם אחר יוציא עבורו את החפץ[23].
• אולם באם מדובר בדבר הנחוץ לו ביותר לנסיעה[24] או כשחוזר לצורך מצוה[25] – יש להקל.

 

הזמנת הטיסה

טיסה בחברה יהודית

• כ"ק אדמו"ר הורה כמה פעמים[26] שיש להעדיף נסיעה בחברת תעופה בבעלות יהודית בכל מקום שהדבר אפשרי, וכפי שדרשו חז"ל[27] על הפסוק[28] "או קנה מיד עמיתך", שיש להעדיף קניה מיהודי על פני גוי.
• עם זאת, כאשר המחיר יקר באופן משמעותי מחברה בבעלות זרה, יש מהפוסקים שכתבו שלא קיימת חובה לקנות דוקא אצל היהודי למרות המחיר, אולם נראה שגם לדעתם המקפיד אף בזה לקנות דוקא מחברה יהודית מקיים הכתוב "או קנה מיד עמיתך"[29].
• כמו כן, באם בחברה היהודית אינו מוצא את תאריכי הטיסות המתאימות לו[30], או שבחברה הזרה מוצעות לו אפשרויות שונות שלא קיימות בחברה שבבעלות יהודית – אין בזה דין קדימה לחברה היהודית[31].
• כמו כן, באם הקנייה בחברה זו נמצאת כמסייעת ומעודדת חילול שבת – לא שייך כאן הענין ד"קנה מיד עמיתך"[32].

המטוס

טיסה בערב שבת

• ניתן להזמין טיסה הנוחתת ביום שישי, ובלבד שיש די זמן שיגיע למקום אכסנייתו/ביתו זמן ניכר קודם השבת ושיהיו לו צרכי שבת, לאחר שלוקח בחשבון עיכובים אפשריים בזמן הטיסה ואת הזמן הנדרש עד ליציאה בפועל משדה-התעופה[33].

טיסה במוצאי שבת

• לכתחילה יש להימנע לחלוטין מלהזמין טיסה שמועדה בצאת השבת[34], אך בשעת צורך יש להזמין טיסה היוצאת מספר שעות לאחר צאת השבת[35].
• איסור זה הוא דוקא בטיסות כאלו שנעשה בהם חילול שבת ע"י יהודים (כגון בחברה בבעלות יהודית והטיסה לכל היעדים) או שנעשה בעיקר עבור היהודים הנוסעים (וזה בעיקר בטיסות לארץ-הקודש, גם בחברות בבעלות נכרית)[36].

 

הטיסה

תפלת הדרך

• יש לומר תפלת הדרך גם בטיסה, אולם יש לאומרה בעת הנסיעה ברכב לשדה התעופה (באם בנסיעה זו כשלעצמה מחויב בתפלת הדרך[37]), ובאם לא אמרה אז – אומרה במטוס בעודו על הקרקע[38].
• את תפלת הדרך יש לומר בעמידה, באם אפשר בקל[39].
• למנהגנו, אין צריך לסמוך את תפלת הדרך לברכה אחרת[40].
• אם נסיעתו היא עם חניית ביניים קצרה למספר שעות, אפילו בליל המחרת – אינו צריך לומר שוב תפלת הדרך בטיסתו השנייה, אך אם נשאר ללון במקום חנייתו ובכוונתו לטוס רק למחרת – צריך לחזור ולומר תפלת הדרך בדרכו לטיסה השנייה[41].
• נוסח תפלת הדרך במטוס הוא הנוסח הרגיל[42].
• במשך הימים שנמצא בדרך אומר בכל בוקר אחר תפלת שחרית[43] תפלת הדרך בלא שם ומלכות – עד שובו לביתו[44].

נטילת ידים במטוס

• לכתחילה יש ליטול ידים מתוך הכלי במטבח המטוס ולא בשירותים שבמטוס, אולם כשאין הדבר מתאפשר יכול ליטול ידיו בשירותים שבמטוס ולצאת ולשפשפם ולנגבם ולומר הברכה בחוץ[45].

זמני היום

• זמני היום בטיסה, כגון לקריאת שמע ותפלה וכדו' כמו גם זמני התעניות, נקבעים לפי הזמנים במקום שהמטוס נמצא מעליו באותה עת[46], וכיום ניתן להיעזר באמצעים טכנולוגיים כדי לברר זאת, והחכם עיניו בראשו לתכנן זאת מראש כדי שיוכל לשמור על כל זמני קריאת שמע ותפלה למרות שינויי הזמנים.
• העובר את קו התאריך, או שנוסע דרך אזור הקוטב ומתחלפת לו היממה בלא שרואה זריחה ושקיעה – ישאל רב מורה-הוראה כיצד ינהג לענין זמני היום.

קריאת שמע שעל המטה

• אם הטיסה היא בלילה ומתכוון לישון במהלך הטיסה – יאמר קריאת-שמע-שעל-המיטה לפני השינה, ואם עומד לישן שינת קבע יכול לברך גם ברכת המפיל[47].
• בשם כ"ק אדמו"ר הרש"ב, שע"פ האריז"ל, גם אם לא מתכוון לישן יש לו לומר קריאת-שמע-שעל-המיטה, עכ"פ פרשה ראשונה[48].

ברכות השחר

• הניעור משנתו לאחר חצות הלילה, אף שהוא קודם עלות השחר – מברך את כל ברכות השחר וברכות התורה, מלבד ברכות "הנותן לשכוי בינה", "מלביש ערומים" ו"רוקע הארץ על המים", אותם יאמר לאחר עלות השחר[49].
• אכן, באם כוונתו לחזור ולישן שוב שינת קבע – יאמר ברכות השחר כשיקום בפעם השניה.
• באם לא ישן כל הלילה, אזי בהגיע עלות השחר יעשה צרכיו ויטול ידיו ויברך את כל ברכות השחר[50].

מקוה

• ניתן לטבול במקוה לפני הטיסה גם בעוד לילה עבור תפלת שחרית, כיון שכבר קם לעבודת יומו[51].
• מי שלא טבל או שישן שנת הלילה במטוס, ילמד משניות בסדר טהרות ומה טוב – במסכת מקוואות המועיל תמורת טבילה זו שהיא לתוספת טהרה[52], ונכון כשהדבר אפשרי לטבול ולהתפלל כשיגיע למחוז חפצו אך זאת בתנאי שברור לו שבינתיים לא יעבור זמן התפילה[53].

תפלה בטיסה

• כאמור לעיל, במידה והדבר אפשרי וברור שלא יהיה זה לאחר זמן התפילה, נכון להתפלל במחוז חפצו מתוך יישוב הדעת וכוונה הראויה.
• אם יוצא לדרך לפני הנץ החמה ויקשה עליו להתפלל במטוס לאחר הנץ – מוטב שיתפלל בכוונה לפני הנץ (אך לאחר עלות השחר) מאשר לאחר הנץ שלא בכוונה[54].
• אכן, כאשר צריך להתפלל בטיסה ישתדל להתפלל בכוונה ובישוב הדעת ככל הניתן, ואם העמידה בתפילה תפריע לכוונתו[55] – עדיף להתפלל שמונה עשרה בישיבה כשרגליו צמודות [ובאם אפשר בקל – יקום לצורך הכריעות והפסיעות][56].
• צריך להיזהר שלא להתפלל (וכן בכל דבר שבקדושה, כגון לומר קריאת, ללמוד או לברך) כנגד דבר ערוה, ולכן אם יש במטוס נשים שלבושות באופן שאינו צנוע[57], לא יתפלל כנגדן אלא יסיט פניו לכיוון אחר, ואם אי אפשר יסתכל בתוך הסידור או יעצום עיניו[58].

כשרות

• מאחר שלעתים יש הבדלים ברמות הכשרות בין מה שרגיל לצרוך במקומו ולבין רמת הכשרות המוגשת בטיסה או היכן שיימצא בחניית הביניים, יש לברר אצל מביני דבר את רמת הכשרות שיש על מוצרים שונים הניתנים ע"י מערכות כשרות שונות שאינו מכירם.

דינים במעגל השנה

• במעגל השנה יש לשים לב לדינים נוספים בהתאם להלכותיו של כל חג ומועד, וכגון דיני יו"ט שני של גלויות, זהירות בקניית חמץ לאחר הפסח, שלא לעבור את קו התאריך בימי ספירת העומר, אופן ההנהגה כשפרשיות השבוע שונות באה"ק ובחו"ל, אכילה מחוץ לסוכה, הבדל בין אה"ק לחו"ל לענין זמן שאילת גשמים, מקום הדלקת נר חנוכה ועוד, אשר לא הארכנו בפרטי דיניהם מפאת קוצר היריעה, אולם יש ליתן את הדעת בכגון דא ולהיוועץ ברב מורה-הוראה מבעוד מועד.

 

ברכת הגומל

• לאחר טיסה ארוכה העוברת מעל ים או מדבר נוהגים לברך ברכת הגומל[59]. אולם על טיסת פנים נהוג שלא לברך[60].
• את ברכת הגומל מברכים רק לאחר ההגעה אל היעד ולא בתחנות הביניים שבדרך[61].
• את ברכת הגומל יש לברך בפני עשרה, ונוהגים לעשות זאת בקריאת התורה [לאחר עלייה לתורה או בסיום קריאת-התורה, לאחר החצי-קדיש על קריאת-התורה][62].
• לכתחילה יש לברך הגומל בתוך שלשה ימים מהנחיתה, ואם לא הספיק לברך מאיזו שהיא סיבה – יכול לברך גם לאחר מכן[63]. ולכן, אם הנחיתה היתה ביום שני לאחר קריאת-התורה – מוטב לברך בפני עשרה ללא ספר-תורה ולא להמתין עד קריאת-התורה ביום חמישי[64]. אם כי בפועל נתפשט המנהג להמתין ולברך בקריאת-התורה דוקא[65].
• לאחר ברכת הגומל מפי המברך, קודם עניית "מי שגמלך טוב" וכו', צריכים הציבור לענות אמן[66].
• נשים אינן מברכות הגומל[67].

 

השהות בחצרות-קדשנו

לימוד התורה

• בזמן השהות בחצרות קדשנו צריך לקבוע עתים לתורה בנגלה ובחסידות ולהשתתף בשיעורים, ולפני החגים יש ללמוד ההלכות הנצרכות ומאמרי דא"ח המבארים את עניינם[68].
• פעם הציע כ"ק אדמו"ר שהקביעות עתים תהיה באופן הבא: זמן לימוד החסידות – בבוקר, לפני תפלת שחרית, ובערב קודם תפלת ערבית, וזמן לימוד הנגלה – לאחר תפלת שחרית ולאחר תפלת ערבית, וכל המוסיף מוסיפין לו[69].
• תלמידי התמימים הבאים לחצרות קדשנו, עליהם לשמור את סדרי הישיבה, וגם כשמגיעים בחודשי אלול ותשרי – צריכים לשמור את סדרי הישיבה כבכל השנה, ובהוספה[70].

כשרות

• מאחר שיש הבדלים ברמות הכשרות בין מה שרגיל לצרוך במקומו, יש לברר אצל תושבי ארה"ב מביני דבר את רמת הכשרות שיש על מוצרים שונים הניתנים ע"י מערכות כשרות שונות שאינו מכירם.

עירוב

• כיון שאין עירוב סביב שכונת קראון-הייטס, הרי שיש להיזהר בכל הלכות הוצאה מרשות לרשות בשבת.
• כן יש להיזהר שלא להניח חפצים בכיסו, אפילו בתוך הבית, שמא ישכח וייצא בהם לרשות הרבים[71].

 

השתטחות על הציון הק'[72]

טבילה במקוה

• קודם ההליכה לציון וכתיבת הפ"נ יש לטבול במקוה[73].

אכילה ושתייה

• "קודם ההליכה על ציון ואוהל – נוהגים שאין אוכלים, אבל שותים"[74].

כתיבת פ"נ

• לפני הכניסה לאוהל כותבים פ"נ.
• מההנהגות הנפוצות בכתיבת הפ"נ[75]: משתדלים שכתיבת הפ"נ תהיה לאחר התפילה, ומקדימים נטילת ידים, לבישת כובע וחליפה (והנשואים – בחגירת אבנט), כתיבה על דף חלק ללא שורות, בעט ובכתב ברור, ציור פני הרב, הקפדה גם על כתיבת בשורות טובות, קבלת החלטה טובה, נתינת צדקה ולימוד ענין בתורה.

חליצת הנעליים

• מקום מנוחת הצדיקים הוא מקום קדוש וטהור[76], ומטעם זה נוהגים לחלוץ את נעלי העור בעת ההשתטחות על קברי צדיקים[77], ולהיכנס רק עם נעלי-בד וכיו"ב[78].

כניסת כהנים

• כ"ק אדמו"ר ציווה לבנות מחיצה בת עשרה טפחים סביב ציון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע. כמו כן, לא הרשה לבנות גג מעל הציון, כך שהאוהל עצמו בנוי באופן שגם הכהנים[79] יכולים להיכנס אליו[80].
• לצד זאת, הורה כ"ק אדמו"ר לכוהנים שלא ישלחו יד על הציון, וגם שלא יניחו בעצמם שם את הפ"נ[81].
• כיום גם הדרכים המובילות אל האוהל מוקפים במחיצות על מנת שתהיה מחיצה בין הכהן לשאר הקברים.

נשים

• נשים יכולות לעלות לציון הק' בימי ליבונן, אולם בימי ראייתן מורין להימנע, ולכן אם אפשר כדאי לדחות, אולם אם באה למספר ימים ואין ברירה וכו' יש להקל, ותעמוד בריחוק מן הקברים[82].
• אף שנשים מעוברות ככלל אין הולכות לבית החיים, אולם העיקר להקל לבקר בקברי צדיקים[83].

הסתרת הציציות, לימוד ותפלה

• מסתירים את הציציות ואין לומדים ומתפללים ליד הציון, מלבד מה שאומרים בנוסח ה"מענה לשון" ופרקי תהילים[84], כדלהלן.

דפיקה בדלת

• נוהגים לדפוק על דלת הכניסה לאוהל, כנטילת רשות הכניסה[85].

הדלקת נר

• נהוג להדליק נר בכניסה לאוהל במקום המיוחד לכך, וכ"ק אדמו"ר היה עושה זאת בתוך קריאת ה"מענה לשון", כשהיה מגיע ל"הריני מדליק הלאמפף" וכו'.

"מענה לשון" וקריאת הפ"נ

• נוהגים לקרוא על האוהל הק' נוסח "מענה לשון", ובמקום הנסמן קוראים את הפ"נ, ולאחר מכן קורעים אותו לכמה חתיכות ומניחים אותו בתוך האוהל וממשיכים באמירת ה"מענה לשון"[86].
• כ"ק אדמו"ר הריי"צ כותב (אודות מנהג אביו כ"ק אדמו"ר הרש"ב על אוהל כ"ק אדמו"ר מהר"ש וכ"ק אדמו"ר הצמח צדק בליובאוויטש) שיש להשתדל לקרוא את הפ"נ "בין שני הציוני קודש, אצל מקום רגליהם הקדושים"[87].

לאחר היציאה מהאוהל

• לפני היציאה מהאוהל היה כ"ק אדמו"ר מקיף את האוהל[88].
• קודם יציאתו מבית החיים היה כ"ק אדמו"ר תולש כמה עשבים ג' פעמים וזורקם לאחוריו[89].
• ביציאה משטח בית-החיים נוטלים ידיים ג' פעמים לסירוגין כנטילת ידים שחרית ואחר נטילה זו אין צורך להפוך את הספל ואין מנגבים את הידיים[90].

[1] מטרת מדריך הלכתי זה להקיף את הידע הבסיסי הנדרש סביב הנסיעה לרבי, החל מההכנות הרוחניות והגשמיות לנסיעה, הנסיעה עצמה, השהות בחצרות קדשנו, ההשתטחות על האוהל הק', וכלה בחזרה לביתו. מפאת קוצר היריעה לא ירדנו במסגרת זו לכל פרטי הדינים, המנהגים וההוראות המסתעפים, ועוד חזון למועד אי"ה.

כמו כן אין מטרתו של מדריך זה לבאר את גודל מעלת הנסיעה לרבי וחשיבותה וההכנה אליה, אשר קבצים רבים מלאים בדבר זה משיחות רבותינו וסיפורי חסידים, ומשם ישקו העדרים.

יצויין, כי בהכנת מדריך זה נעזרנו בליקוטים שונים שיצאו לאור עם השנים בחלק מהנושאים הנידונים, ובמיוחד בגליונות התקשרות, קובץ הלכות השכיחות בטיסה (להרב שבתי יונה פרידמן שי', נדפס בסוף ספרו 'בירורי מנהגים – שבת'), 'אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד' ('חזק' תשע"ט), וכמו גם בתשובות שנענו במסגרת מוקד ההלכה שע"י בית-דין רבני חב"ד באה"ק, וכאן המקום להודות לרבנים חברי ביה"ד ומורי-ההוראה שליט"א שהואילו מטובם להגיה מדריך זה ולהוסיף את הערותיהם, וזכות הרבים תלוי בהם.

[2] ראה שיחות: י"ג אלול תשמ"ב (תורת מנחם תשמ"ב ח"ד ע' 2172). א' דר"ח אלול תשמ"ז (תורת מנחם תשמ"ז ח"ד ע' 309). ובכ"מ. וראה התקשרות גל' תרפב ע' 19-20. הלכות השכיחות בטיסה הע' 42.

[3] ראה אגרות קודש חט"ז ע' צה. מקדש מלך ח"ד ע' רד. וראה גם שיחות קודש תשל"ו ח"ב ע' 675.

[4] ראה אגרות קודש ח"ח ע' מב. ח"ט ע' פ. חי"ג ע' רטו.

[5] ראה שיחת ר"ח אלול תשמ"ז (תורת מנחם תשמ"ז ח"ד ע' 309). אגרות קודש חי"ד ע' תצא. חט"ו ע' רנז. חכ"ג ע' שב. מענה  שהובא בעסקנות ציבורית ע' 160. וראה גם כפר חב"ד גל' 1709 ע' 17. ובכ"מ. כן הורה כ"ק אדמו"ר כמה פעמים שחסידים הנוסעים לרבם יביאו בחזרתם מתנה לנשותיהם, ראה אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד פכ"ח ס"פ.

[6] ראה שיחות: כ"ח מנחם אב תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו ח"ב ע' 675). ו' תשרי תשמ"ב (תורת מנחם תשמ"ב ח"א ע' 74).

[7] אגרות קודש חכ"ג ע' ריט.

[8] ראה אגרות קודש חי"ט ע' קיז-ח.

[9] ראה שו"ת ערוגת הבושם חיו"ד סי' רכ. וראה מש"כ בחיים כהלכה תשובה רה. וש"נ. ולמעשה יש מקום להקל יותר מצד שהוא צורך מצוה, לצורך השתטחות על הציון הק', שהיא מצוה רמה ונשאה, וכן לצורך התחזקות בתורה ומעשים טובים הבאים עקב נסיעה זו, והרי מותר להשתמש בכספי מעשר לצורך מצוה שאינה חובה, וכפי שפסק אדה"ז בסדר ברכת הנהנין פי"ב ס"ט.

[10] ע"פ המקורות דלעיל בהערה הקודמת. ויש עוד להאריך בזה. ואכ"מ.

[11] ראה אגרות קודש חי"ט ע' רסח.

[12] מענה כ"ק אדמו"ר, הובא בכפר חב"ד גל' 95 הע' 10.

[13] ראה שו"ע אדה"ז סי' קי ס"ט. ערוך השולחן סי' קי סט"ו.

[14] מענה כ"ק אדמו"ר שהובא במאוצר המלך ח"ב ע' 180.

[15] אגרות קודש חי"ט ע' רסח. וראה גם שלחן מנחם ח"א ע' שנח.

[16] סי' לט. וראה בהרחבה חקרי מנהגים (מהדורה חדשה) ח"ב סי' מא. וש"נ.

[17] ראה מילי דחסידותא על צוואת ריה"ח שם. קצות השולחן סי' סז סדי השולחן סק"ט. שו"ע הקצר פפ"ח ס"ו ובהע' 21, ושם שמ"מ נהגו העולם להחמיר בזה.

[18] לפי חקרי מנהגים שם והמובא בהערה הקודמת.

[19] ראה בהמובא בשמירת הגוף והנפש סי' צד שיש מקילים בזה. אבל ראה שמועות וסיפורים ח"א ע' 207 שכ"ק אדמו"ר הרש"ב בהיותו בדרך לא היה מנקה גם האבק שהצטבר על נעליו.

[20] חסד לאלפים סי' קי סק"ה. שו"ע הקצר פפ"ח ס"ט. וש"נ. וכן היה כ"ק אדמו"ר נותן דולר לצדקה כשליחות מצוה. וראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ט ע' כא, שנתן סכום כסף לשליחות מצוה, והורה לחלקו באופן שמחציתו האחת ייתן לצדקה במחוז חפצו ומחציתו השנייה ייתן כשישוב לביתו, ובכך יתברך בנסיעה טובה הן ביציאתו והן בחזרתו. וראה גם מקדש מלך ח"א ע' 47: "בודאי יקח ג"כ שליחות מצוה להמקום שם יתראו וגם שבאמצע [היינו בתחנת הביניים שבדרך]".

וע"ע אגרות קודש חי"ג ע' שצד, בדבר לקיחת ספרים וחוברות להפצת המעיינות, שגם זה הופך את נסיעתו לשליחות של מצוה.

[21] תהלים פה, יד.

[22] סמ"ג עשין יט. קיצור שולחן ערוך סי' סח ס"ו. כף החיים סי' קי סקכ"ד. שו"ע הקצר שם. ושכן מנהג אנשי מעשה.

[23] סי' לח.

[24] שלחן חי סי' מז סק"ו. שו"ע הקצר שם סי"ב.

[25] מקור חסד על צוואת ריה"ח שם סקנ"ד.

ובשו"ע הקצר שם הע' 54: "ועפ"ז [שאפשר לחזור לצורך מצוה] י"ל, דעצה היעוצה להרוצה לחזור בלי חשש, להפריש שם צדקה ויועיל בזה תרתי – חשש אזהרת הצוואה וצדקה קודם יציאתו לדרך".

יצוין עוד, שיש המחמירים שלא לחזור לביתו אחר שיצא לדרך גם אם לא שכח שם דבר מה, וכגון שנדחתה הטיסה או שאיחרה ומתכוון לצאת שוב לדרכו – ראה בהמצוין בשמירת הגוף והנפש סי' צט ס"ו, משלחן חי סי' מו סק"ה ומשבעים תמרים מהדו"ב על צוואת ריה"ח שם לפי אחת הגירסאות בצוואת ריה"ח.

כן ידוע המסופר אודות הרב שניאור זלמן גוראריה ע"ה, שפעם יצא לשדה התעופה והטיסה נדחתה ולא רצה לחזור לביתו מצד צוואת ריה"ח, וענה לו כ"ק אדמו"ר שילמד פרק תניא ובכך יהפוך למציאות חדשה וממילא יוכל לחזור.

[26] אגרות קודש חי"ג ע' רצב. מקדש מלך ח"ב ע' 411. תשורה ססובר תשס"ו ע' 47. וראה גם לשמך תן כבוד (תשורה וולף תשע"ו) ע' 29 ואילך.

מפשטות דברי כ"ק אדמו"ר עולה שמדובר בהוראה ברורה ושכך צריכה להיות ההנהגה עכ"פ לכתחילה (אם כי יש מקום להסתייגויות בדבר, כדלהלן), אף שלא נזכרה בגמ' ולא הובאה בשו"ע, ומקורה בספרא על הפסוק, אך הובאה ע"י כמה מהפוסקים (לדוגמא שו"ת רמ"א סי' י. שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנא. שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' צד, ונידונה רבות בתשובות האחרונים) שלמדו כן גם מסוגיות הש"ס.

יש שרצו לומר שההוראה היתה רק לשלוחים או לחברי המזכירות וכדו', אבל מהפשטות בה מוזכר ענין זה ע"י כ"ק אדמו"ר, משמע שהוא הוראה פשוטה לרבים, שבכל מקום שניתן לנסוע עם חברה בבעלות יהודית יש להעדיפה עכ"פ לכתחילה (ולהעיר מלשונו הק' באגרות קודש חט"ז ע' רלד: "ומהדרין שיהיה דוקא כדרשת חז"ל קנה או מכור מיד עמיתך", משמע שאינו בגדר חובה גמורה).

וראה מה ששקו"ט בזה בקבצים: הערות וביאורים גל' תשצח ע' 41 ואילך. גל' תשצט ע' 27 ואילך. גל' תת ע' 71 ואילך. קובץ אור ישראל גל' ט ע' קיח ואילך. הוראה ומשפט גל' 1 ע' 10 ואילך. גל' 2 ע' 15. ובכ"מ.

[27] בספרא ויקרא כה, יד.

[28] שם

[29] ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קכט. חקרי לב חו"מ ח"א סי' קלט. שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' שח. אמרי יעקב סי' ט אות כב. ועוד. הבדל משמעותי במחיר כתבו חלק מהפוסקים הנ"ל שהוא עד שתות (שישית – 16.6%) – ראה בהרחבה קובץ אור ישראל שם.

ולכאורה אף שכ"ק אדמו"ר סתם הדברים ולא חילק, הרי שדבריו מיוסדים על האי דינא דקנה מיד עמיתך, שבו כתבו הפוסקים לחלק כנ"ל, ואף שמדברי הרמ"א שם משמע שגם כשהבדלי המחיר משמעותיים יש לקנות מהיהודי דוקא (ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קצה סוד"ה הנה בדעתו. וכ"ה בשו"ת מחזה אברהם סי' קמח. שו"ת פרשת מרדכי למהר"ם בנעט חחו"מ סי' ז), הלא כאמור אינו בגדר חובה גמורה, אלא בגדר הנהגה לכתחילה, ולכן יש מקום להקל בזה, ומ"מ המחמיר גם כשהמחיר יקר יותר באופן משמעותי לקנות דוקא מיהודי שפיר מקיים מצוה. וראה עוד בזה בקובץ אור ישראל שם וקובץ בהוראה ומשפט הנז' ובהמצויין שם.

[30] והיינו שזה צורכו ממש והתאריכים האחרים המוצעים בחברה היהודית לא מתאימים לצרכיו – כך מסתבר. וכעי"ז בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תשכד.

[31] כפשוט, וע"ע קובץ אור ישראל שם ע' כו. קובץ הוראה ומשפט שם גל' 1 ע' 12. וש"נ.

[32] לפי אגרות קודש חט"ז שם. וראה גם קובץ הוראה ומשפט שם הע' 10. ושם, שזהו בהתאם להוראת הרבנים שעל אתר מזמן לזמן.

[33] ראה שו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ג. קצות השלחן סי' סט בדי השלחן סק"ה.

[34] הוראת כ"ק אדמו"ר בכו"כ הזדמנויות – ראה כפר חב"ד גל' 398 ע' 31. בסוד שיח ע' 43. התקשרות גל' א'קז ע' 15 הע' 22. שלחן מנחם או"ח סי' קצג ובהערות שם (ח"ב ע' קעו). וראה בהרחבה הלכה ברורה סי' שיח בירור הלכה סקכ"ד. וש"נ.

[35] כיון שעבר זמן בכדי שיעשו, ודי בזה לענין הנאה ממעשה שבת (ואף שבטושו"ע ושו"ע אדה"ז סי' שיח ס"א מבואר שבמעשה שבת של יהודי מותר למוצאי שבת מיד, אמנם כבר כתבו אחרונים שטעמים אלו לא שייכים בישראל מומר שדינו כנכרי לענין זה ואין ליהנות ממעשיו עד שיעבור זמן של בכדי שיעשו – ראה בהמצוין בפסקי תשובות על אתר אות ג. ואכ"מ). ולהעיר מאגרות קודש ח"כ ע' קכה, גבי הפלגה באוניה בצאת השבת.

[36] ראה במקורות שצוינו לעיל, אכן כשגם רוב הנוסעים הם גויים אפשר להקל – ע"פ שו"ע אדה"ז סי' רעו ס"ז.

[37] היינו אם הדרך היא במרחק של פרסה (3.840 ק"מ) ואומרים אתה לאחר שיצא כ-35 מטר מתחום עירוב העיר – משמעות דברי כ"ק אדמו"ר שבהערה הבאה. וכ"כ בשו"ע הקצר פפ"ח הע' 7. וכן הורה הגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה. אבל ראה קונטרס הלכות השכיחות בטיסה (נדפס בסו"ס בירורי מנהגים – שבת) הע' 48.

[38] ראה לקוטי שיחות חי"ב ע' 152. שלחן מנחם או"ח סי' קלה (ח"א ע' שנו ואילך). חיים כהלכה תשובה כט. וש"נ.

ויש שכתבו שכשאומרה על המטוס ישתדל לאומרה מיד כאשר יתחיל להמריא ובעודו על המסלול – ראה שו"ת משנה הלכות מהדו"ת חאו"ח סי' עז. שו"ת באר משה ח"ז קונטרס העלעקטרי סי' קיד.

[39] סידור אדה"ז על אתר. וראה בהמצויין בסידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות הע' 12 ובמילואים שם סי' טז מהנהגת כ"ק אדמו"ר, שהיה עוצר את הרכב ויוצא ממנו כדי לברך בעמידה. וראה עוד שם מהנהגת כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע.

[40] ראה ספר השיחות תש"א ע' 148 שכך דעת אדה"ז למעשה. וכך היתה הנהגת כ"ק אדמו"ר – ראה בהרחבה במילואים לסידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות שם. וש"נ.

[41] לפי שו"ע אדה"ז סי' קי ס"ד-ה. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קסז. פסקי תשובות סי' קי אות ה ובהע' 38.

[42] ראה אשי ישראל פ"נ הע' ד*. שו"ת רבבות ויובלות ח"ב סי' קב. ועוד.

[43] ראה אגרות קודש ח"כ ע' פב. שיחת י"ב תמוז תשכ"א (תורת מנחם חל"א ע' 106).

[44] ראה סידור אדה"ז שם. היום יום י"ט תמוז, ומשם בספר המנהגים ע' 23. שער הכולל פי"ב סק"ב. וראה סידור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות על אתר הע' 5. וש"נ. קונטרס הלכות השכיחות בטיסה שם הע' 51.

[45] שבשעת הדחק יכול להסתמך על דעת הפוסקים שהשירותים שבזמננו, שהצואה שבו נשטפת באסלה והוא נקי, אין לו דין בית הכסא – ראה פסקי תשובות סי' קס סקי"ט ובהע' 75. וש"נ.

ומש"כ שישפשף ידיו וינגבם בחוץ – היינו להדעות (ראה משנה ברורה סי' ד סק"מ. קצות השולחן סי' ב בדי השולחן סקכ"ט. אבל ראה סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג סי"ז ובביאורי הרב גרין והרב אלאשוילי על אתר. ואכ"מ) שעצם הכניסה לבית-הכסא גם ללא עשיית צרכיו יש בה משום רוח רעה וצריך ליטול ידיו, ולפ"ז ביוצאו אף מבית הכסא של זמננו יצטרך ליטול ידיו שנית, אלא שכתבו אחרונים (ראה המובא בפסקי תשובות סי' ד סקי"ט) שדי בכך שכשהיד רטובה ומשפשפה ומנגבה בחוץ, שמועיל בזה גם להעביר הרוח רעה הנ"ל. ומה שהעיר בהלכות השכיחות בטיסה הע' 58 מהזהירות שלא לקחת מים לנטילת ידים משירותים – הלא שעת הדחק שאני.

[46] ראה תפלה כהלכתה פכ"ז סכ"ה. פסקי תשובות סי' נח אות ד. וש"נ. וראה מה שסיכם בהלכות השכיחות בטיסה הע' 61 לענין זמני התענית כשיוצא ומתארך זמן התענית בהתאם לזמנים שבטיסה.

יודגש כי לסיבה זו אין לקבוע את זמני היום לפי מה שרואה מחלון המטוס, שכן הזמן יכול להיות שונה מהשעה שעל הקרקע, ולכן חשוב להתעדכן בזמנים אלו במדויק, ובפרט שכאמור יש אמצעים טכנולוגיים המחשבים זאת.

[47] אהלך באמיתך פ"ב סי"ג. וראה עוד בהמצויין בהלכות השכיחות בטיסה הע' 76.

[48] ראה ספר השיחות תרצ"ו בתחילתו.

[49] ראה שו”ע אדה״ז סי' מז ס"ט. סידור אדה״ז סדר ברכות השחר. קצות השולחן סי' ה בדי השולחן סקי"ד-טו. קצות השלחן-הלכה למעשה ע' קיט ואילך. לוח כולל חב״ד בימי הסליחות. הלכות השכיחות בטיסה הע' 83. אבל ראה דובר שלום הערות בשו"ע אדה"ז ע' מא ואילך. והאריכו בזה בקבצים ואכ"מ.

[50] אגרות קודש ח"ג ע' ד. היכל מנחם ח"ב ע' ריג.

[51] שכן הטבילה שייכת להתקדשות לעבודת יומו, כמו הכהנים בבית המקדש, שהיו טובלים לפני עלות השחר לתרומת הדשן ובזה נטהרו לעבודת היום.

[52] ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ב ע' קמב. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ט ע' רנג.

[53] לפי שו"ע אדה"ז סי' צד ס"ה.

[54] לפי שו"ע סי' פט ס"ט.

[55] אבל לא יעמוד במקום שודאי יפריעוהו כגון במעברים, וכן לא ינסה לעמוד בצפיפות ליד כסאו באופן שלא יוכל כלל לכוון בתפילתו.

[56] לפי שו"ע הקצר פ"ל ס"ד. תפלה כהלכתה פ"ז ס"כ ואילך.

[57] והיינו כשיש טפח מגולה, אולם כשהשיער מגולה יש מקום להקל בזמננו – ראה משנ"ב סי' ע הסק"א-ב ובפסקי תשובות על אתר. וש"נ.

[58] ראה שו"ע אדה"ז סי' עה ס"א. ולענין אם מועילה עצימת עיניו – הנה דעת הצמח צדק בחידושים על הש"ס ברכות פ"ג משמע דמהני, וראה גם אגרות קודש חי"ד ע' נב. הלכות השכיחות בטיסה הע' 62.

ושם העיר לנכון שכהאמור בפנים כן יש לנהוג גם כשמתפלל וכנגדו יש מסך של סרטים (וה"ה לכאורה לשאר ציורים כגון מפת הטיסה וכדו') לפי המבואר בשו"ע אדה"ז סי' צ סכ"ב.

[59] ראה דעות הפוסקים בזה שנסמנו בפסקי תשובות סי' ריט סק"ד. לקוטי שיחות חי"ב ע' 152. ספר המנהגים ע' 14 בשוה"ג. שלחן מנחם ח"א ע' שמז.

[60] ראה התקשרות גל' תרסו ע' 17. גל' תשא ע' 15, שכך הורה כ"ק אדמו"ר.

[61] לפי סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג ה"ה.

[62] לפי סדר ברכת הנהנין שם ה"ב.

ליקוט מנהגי ברכת הגומל בקריאת התורה – ראה ילקוט מנהגי חב"ד, מנהגי קריאת התורה הנדפס בסוף 'חמשה חומשי תורה – חומש רש"י', 'חזק' תשע"א, סקע"ד ואילך. וש"נ.

[63] לפי סדר ברכת הנהנין שם ה"ה.

[64] כ"ה בסדר ברכת הנהנין שם.

[65] וכמ"ש בשערי אפרים שער ד סכ"ז כתב שמנהג העולם להמתין לקריאת-התורה גם אם יעברו שלשה ימים. אבל ראה בהלכות השכיחות בטיסה הע' 97 שדעת כ"ק אדמו"ר לא היתה נוחה מהתפשטות מנהג שכזה כנגד המפורש בשו"ע אדה"ז (ראה מאוצר המלך ח"א ע' 239). אולם יש לחלק, שהנידון באותו המענה הוא משמיעת המגביה את ההפטרה שהוא חובה לדעת אדה"ז (סי' רפד סי"א) ואילו ברכת הגומל בתוך ג' ימים ללא המתנה לקריאת התורה הוא בגדר הנהגה הנכונה ("נכון") לכתחילה, ולכן יש כאן מקום יותר להסתמך על מנהג העולם להמתין לקריאת-התורה. ולהעיר משיחת יו"ד שבט תשכ"ג (תורת מנחם חל"ו ע' 134 ואילך).

[66] אגרות קודש ח"ד ע' רס. ספר המנהגים ע' 14.

[67] אף שבסדר ברכת הנהנין שם ה"ג מבואר שמחויבות בברכה זו כאנשים, בפועל המנהג שאינה מברכת הגומל, מלבד מה שיש אומרים שמברכת אחר הלידה (ראה אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד – מעגל החיים פ"א סכ"ב ואילך. וש"נ). ולהעיר מלשון אדה"ז שם: "ולכן כל אשה יולדת" כו', משמע שאינה מברכת אלא אחר לידה. וראה ביאור הרב אלאשוילי על אתר, וכדעת שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות לא ושו"ת ציץ אליעזר חי"ט סי' נג. ועוד.

[68] ראה שיחת ש"פ האזינו תשכ"א (תורת מנחם חכ"ט ע' 19 ואילך).

[69] שם.

[70] ראה אגרות קודש ח"ט ע' קיז. שיחת ש"פ האזינו תשכ"ח (תורת מנחם חנ"א ע' 37 ואילך).

[71] ראה בהרחבה שו"ע אדה"ז סי' שג סכ"ג.

[72] הבא לקמן משולב ממנהגי ההשתטחות על קברים בכלל והנהגות כ"ק אדמו"ר בהליכתו לאוהל כ"ק אדמו"ר הריי"צ. וראה בכ"ז התקשרות גל' תרעג. אסיף מנהגים והנהגות לחסידי חב"ד – מעגל החיים פל"ט ס"א. מדריך לדיני שמחות (הרב לוי יצחק גרליק שי', מהדורת תשע"ח) פפ"ח-ט. וש"נ.

[73] ראה אגרות קודש חי"א ע' שז. חכ"ד ע' שלח. ולהעיר מרשימת דברים ח"א ע' שכו. וראה בהרחבה חקרי מנהגים (מהדורה חדשה) ח"ד סי' קכא. מדריך לדיני שמחות פפ"ט ס"ב.

[74] ספר-המנהגים עמ' 96. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ו עמ' רפב. והכוונה שמקפידים לשתות ולא רק שאין נמנעים מכך. וראה עוד התקשרות גל' תקפה ע' 16. גל' תשג ע' 19 הע' 25.

[75] בהבא לקמן ראה בהרחבה 'ליקוט בענין הכתיבה לרבי', שיצא לאור ע"י ועד תלמידי התמימים העולמי, כפר חב"ד תשס"ט ובהמצויין שם. וראה גם מדריך לדיני שמחות שם ס"ב-ג ובהערות. וש"נ.

כאמור, המובא להלן בפנים אינן אלא ההנהגות הנפוצות בכתיבת הפ"נ אולם ישנם הוראות והנהגות נוספות, ועל כל אחד להתייעץ עם המשפיע שלו כיצד לנהוג.

[76] ראה מנהגי מהרי"ל הל' תענית אות יח, הובא בבאה"ט סו"ס תקפא.

[77] ראה אשכבתא דרבי ע' 107. וראה המובא במדריך לדיני שמחות שם הע' 11.

[78] וכך נהג כ"ק אדמו"ר.

[79] וה"ה למעוברת בחודש התשיעי להריונה. וראה להלן לגבי כניסת מעוברת לבית החיים בכלל.

[80] ראה ימי בראשית ע' 235.

[81] שם. התקשרות גל' תרעג שם.

[82] ראה טהרה כהלכה פי"ד סק"ל. ובמדריך לדיני שמחות שם ס"ו הביא בשם הרב זלמן שמעון דבורקין ע"ה, שבכה"ג תעמודנה בפרוזדור שליד הקברים.

[83] ראה המובא בנטעי גבריאל, הל' אבלות ח"ב, פפ"ד ס"ד.

[84] לפי נחמו עמי פל"ג ס"ח. מדריך לדיני שמחות פפ"ח ס"ד.

[85] כך נהג כ"ק אדמו"ר (והיה נוקש ב' נקישות). וראה תורת מנחם – רשימת היומן ע' רסו.

[86] כ"ק אדמו"ר, ברוב הפעמים, לא היה מסיים את אמירת ה"מענה לשון" על האוהל, אלא מיד אחרי קריאת הפ"נ היה מדלג עד מזמור קיט, ודילג עד ה'יהי רצון' שמתחיל תיכף אחרי ה'זוהר' שם, וסיים עד אחרי 'אנא בכוח', והיה גומרו בדרך חזרה לבית חיינו – מדריך לדיני שמחות פפ"ט סי"א. התקשרות שם.

[87] התקשרות שם, מרשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

[88] בהתקשרות שם, שהיה מקיף פעם אחת. אבל במדריך לדיני שמחות שם סי"ב כתב בשם הרב יהודה לייב גרונר שי', שהיה מקיף ג' פעמים.

[89] התקשרות שם. וראה מדריך לדיני שמחות שם סי"ג ובהמצויין שם.

[90] ראה מדריך לדיני שמחות שם פרק צ', ושם שכ"ק אדמו"ר היה נוטל ידיו רק כשהיה חוזר מהאוהל לבית חיינו והיה הולך כשידיו פרושות ולחות כשהם מוגבהות עד כנגד גובה הלב ונכנס לחדרו הק', ושם היה מחליף הנעליים מנעלי הבד ונוטל ידיו פעם נוספת ומנגבם, ולאחר מכן היה נכנס לתפלת המנחה.