טו.
הלכות הנחוצות ל'מבצע שופר'
הכנות התוקע
- על המתכוון לצאת ל'מבצע שופר', ככל 'בעל תקיעה', להכין את עצמו לתקיעת שופר הן בלימוד הלכות תקיעת שופר והן בלימוד המאמר "להבין ענין תקיעת שופר"[1].
זמן התקיעות
- יש להיזהר שלא לתקוע תקיעה של מצוה עד לאחר שלש שעות מתחילת היום[2], כאשר הכוונה לשלש שעות זמניות מהנץ החמה[3]. אולם אנשים שחוששים שלא יוכלו לתקוע להם לאחר מכן – מותר לתקוע עבורם החל מזמן הנץ החמה[4].
- אם צריך לתקוע לפני התפילה עבור מישהו שלא יוכל לתקוע עבורו לאחר מכן – הדבר מותר, גם אם בשל כך יפסיד תפילה במנין[5]
- יש לסיים את התקיעות לפני שקיעת החמה[6], אך לאחר בין-השמשות ניתן לתקוע ללא ברכה[7], גם אם מתחיל לתקוע קודם בין-השמשות ויסיים לאחר בין-השמשות[8].
- כשחל היום השני של ראש-השנה ביום שישי, אין לתקוע כלל לאחר השקיעה[9].
כוונה לצאת ידי חובה
- על התוקע להתכוון להוציא את השומעים ידי חובתן, וכן על השומע להתכוון לצאת ידי חובה, ואם אחד מהם לא כיוון – לא יצא השומע ידי חובתו (כדלעיל).
- כוונת התוקע לא צריכה להיות מיוחדת למי שרוצה להוציאו ידי חובה, אלא מספיקה כוונה כללית שמתכוון להוציא את כל מי שישמענו.
עם זאת, התוקע לרבים, גם אם לא התכוון בפירוש להוציא את כל מי שישמענו, אם שמעו אותו אחרים מחדרים או בתים סמוכים והתכוונו לצאת ידי חובה – יצאו ידי חובתן[10].
- אכן, כאשר תוקע ליחיד, כגון שתוקע לחלשים וזקנים בביתם וכדו', או לכמה אנשים ספציפיים – יש להקפיד לכוון בפירוש להוציא את כל מי שישמענו, שכן לעיתים שומעים אותו מבתים הסמוכים, והוא לא מודע לכך ולא כוללם בכוונתו[11].
- אולם התוקע בחדר של מישהו השוכב בבית-הרפואה, גם אם לא היתה לו כוונה מפורשת, תולים שנתכוון להוציא את כל השומעים הנמצאים במתחם[12], ובלבד שהשאר שומעים את השופר באופן חד וברור למרות המרחק[13].
- כאמור, גם השומעים מחויבים לכוון לצאת ידי חובה בשמיעת התקיעות, וללא זה לא יצאו ידי חובתם וראוי לעוררם על כך, ואפשר גם לומר להם לפני הברכה שמקיימים כעת את מצות תקיעת שופר, ומודעות זו – יחד עם הקשבתם לתקיעות – נחשבת ככוונה לצאת ידי חובה.
עם זאת, גם מי שאינם יודעים לכוון, יש לראות בעצם הטיית אזנם להקשיב לתקיעות – על הרצון לצאת ידי חובת המצוה[14].
- התוקע עבור אחרים ואינו מעוניין לצאת ידי חובה בתקיעה זו, כגון שתוקע להם לפני התפילה, ובדעתו לשמוע את התקיעות לאחר מכן בבית הכנסת בברכה, יכוון בתקיעות הראשונות שאינו רוצה לצאת בהם ידי חובתו[15].
הברכות
- מי שכבר שמע את התקיעות בבית-הכנסת ויצא ידי חובתו, ועתה תוקע עבור אחרים, אם הם יודעים את הברכות – יברכו הם את הברכות "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו".
- אם אינם יודעים לברך – יברך התוקע עבורם[16] והם יענו אמן אחריו, אך לא יענו "ברוך הוא וברוך שמו". ויכול לומר ". . וציוונו לשמוע קול שופר" וכן את ברכת "שהחיינו"[17], ויכול גם ללמדם ולבטא עבורם כל מילה והם יאמרו אחריו[18], ועדיף טפי לעשות כן (בגברים).
- אם תוקע לרבים וביניהם יש מי שאינם יודעים לברך, אך יש גם כאלו שיודעים לברך – יברך אחד מאלו שיודעים ויוציא את כולם בברכתו[19] (וראה להלן אודות נשים וילדים).
נשים וילדים
- נשים פטורות ממצות שופר, ככל מצות-עשה שהזמן גרמא. אך אם הן רוצות לשמוע קול שופר – מותר לתקוע עבורן.
- נהגו הנשים לברך בעצמן את שתי הברכות "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", אבל אין לגברים לברך עבורן את ברכות אלו, אם כבר יצאו ידי חובתם ותוקעים רק עבור הנשים[20].
- אם יש מספר נשים הרוצות לשמוע, מוטב שכל אחת מהן תברך בפני עצמה ולא תברך אשה אחת בשביל כולן, אך אם יש מהן שאינן יודעות לברך, תברך אחת ותוציא את אלו שאינן יודעות[21].
- כיון שהנשים מברכות על התקיעה, הרי שמספר התקיעות המחויב, שצריך לתקוע עבורן שווה לזה של הגברים, דהיינו שלושים קולות לכל הפחות[22], אבל בפחות מזה אין לה לברך, וגם אין ענין לתקוע עבורה פחות ממספר קולות זה.
- מסיבות אלו, יש להעדיף ב'מבצע שופר' תקיעה לגברים על פני תקיעה לנשים.
- התוקע עבור ילדים שלפחות אחד מהם זכר שהגיע לגיל חינוך במצות שופר – רשאי הגדול לברך עבורם, מדין חינוך[23].
קול השופר
- שמיעת קול שופר צריכה להיות ללא ערבוב קול אחר, אלא קול שופר בלבד, לכן תקיעה במקום שיש בו הד רב לא מועילה אלא לנמצאים באותו המקום, שהם שומעים בבירור קול שופר בלבד, אבל השומעים ממקומות אחרים לא יצאו, שהרי שמעו קול שופר יחד עם קול אחר, אלא-אם-כן ברור להם, או שאנו משערים, ששמעו קול שופר בלבד[24].
כמו כן, אלו הנמצאים במרחק רב מהתוקע, לא בהכרח ששומעים ברור את קול השופר ללא תוספת קול אחר, ומחויבים לשמוע תקיעה נוספת[25].
אשר לכן, בבתי-הרפואה וכדו', בהם אנשים רבים מפוזרים במקומות שונים, יש לתקוע בכל מחלקה ומחלקה (אלא שריבוי מקומות התקיעה מגיע לעיתים על חשבון מספר התקיעות, כדלהלן).
- אדם הנעזר במכשיר שמיעה, אינו יוצא ידי חובת מצות שופר אם שומע את קול השופר באמצעות המכשיר, אלא צריך להסיר מעליו את המכשיר, ולשמוע את קול השופר באופן ישיר, ואם ללא המכשיר אינו יכול לשמוע את התקיעות כלל – אין לברך על תקיעות אלו, ומוטב לצרפו יחד עם אנשים אחרים ולתקוע בברכה עבורם, ולכוון להוציאו גם כן[26].
- השומעים מחויבים לשמוע את כל התקיעות היטב מתחילתן ועד סופן[27]. אולם קולות נוספים ברקע אינם מעכבים את שמיעת קול השופר, ובלבד שמקשיבים היטב לקול השופר[28], ויש להניח שהשומע את קול השופר נותן דעתו לשמוע את קול השופר ולא מתייחס לקולות המפריעים[29].
- מי שאינו מרוכז ואינו מקשיב לכל התקיעות, ומחשבתו משוטטת בעניינים אחרים, אם בתחילה התכוון להקשיב לקול השופר – די בכך[30].
הפסק נשימה
- יש להיזהר לעשות הפסק נשימה בין כל תקיעה ותקיעה[31], מלבד ב'שברים-תרועה' שבסדר תשר"ת שיש לתקוע אותן בנשימה אחת[32]. ומכל מקום אם תקע אותן בשתי נשימות – יצא ואינו חוזר[33].
אורך התקיעות
- למרות שמנהגנו להאריך בטרומיטין, קשה לעשות כן במסגרת 'מבצע שופר', ולכתחילה אף לא כדאי לעשות כן, מאחר שהשומעים צריכים להקשיב לתקיעות מתחילתן ועד סופן, כדלעיל. אך יש להיזהר לתקוע כפי המחויב בהלכה[34], שכל תקיעה תהיה כפי אורך ה'שברים/תרועה' שלאחריה, אם 'שברים', אם 'תרועה', ואם 'שברים' ו'תרועה' יחד.
ובאופן מעשי – נכון שהתקיעות דתשר"ת יהיו במשך 4-5 שניות והתקיעות דתש"ת ותר"ת במשך 2 שניות.
מספר התקיעות
- מן הדין יש לתקוע לכל הפחות שלושים תקיעות, וגם במסגרת 'מבצע שופר' אין להקל בזה לכתחילה ויש לתקוע כסדר: תשר"ת ג' פעמים, תש"ת ג' פעמים ותר"ת ג' פעמים, ורק באופן זה יכול הוא לברך על התקיעה.
לכן, מוטב להכין מראש מספר 'בעלי תקיעה', שכאשר הולכים למקום עם ריבוי אנשים שנמצאים במקומות שונים, כמו בית-רפואה וכיו"ב, יוכלו לחלק ביניהם את המחלקות השונות באופן שיספיקו לתקוע בכל מקום שלושים קולות כדין[35].
אבל בשעת הדחק, כאשר נחלש התוקע ואינו יכול עוד לתקוע שלושים קולות, נאמרו כמה דעות ואפשרויות במספר התקיעות המינימלי:
א) לתקוע עשרה קולות בלבד של תשר"ת תש"ת תר"ת[36], וללא ברכה[37].
ב) לתקוע תשר"ת ג' פעמים [ובמקרה זה] לעשות הפסק נשימה בין ה'שברים' ל'תרועה', ולעשות תנאי, שכל קולות ה'שברים' וה'תרועה' המיותרים יהיו כ'מתעסק בעלמא' ולא כדי לצאת ידי חובה וממילא לא יהוו הפסק, שאם ה'שברים' הוא עיקר – הרי ה'תרועה' היתה כ'מתעסק' בלבד, ואם ה'תרועה' עיקר – הרי ה'שברים' היו כ'מתעסק' בלבד[38],
ג) יכול גם לתקוע רק תש"ת ג' פעמים או תר"ת ג' פעמים[39].
- אם השומע ממהר וכדו' ואינו מוכן בשום אופן לשמוע מספר התקיעות המחויבות (שלושים קולות) אלא לשמוע רק מספר תקיעות בלבד ובלאו-הכי לא ישמע כלל – גם זה ניתן להחשיב לאונס, ולתקוע בפניו עשרה קולות ללא ברכה, שמא אכן מקיים בהם מצות שופר, כנ"ל.
- יודגש כי יש לתקוע רק תקיעות כאלו שניתן לצאת בהם ידי חובת מצות שופר, אבל תקיעות שאין השומע יוצא בהם ידי חובתו – אין לתקוע אפילו ללא ברכה, שכן אסור לתקוע לחינם ביום-טוב[40].
טז.
יום ב' דראש–השנה
הכנה ליום ב' דראש–השנה
- כיון שקדושת ב' הימים של ראש-השנה היא קדושה נפרדת ואינה המשך אחד, אסור להכין שום דבר מיום א' דראש-השנה ליום ב', הן בדברים האסורים משום מלאכה, כגון בישול והדלקת הנר, והן דברים האסורים מחמת טרחא, כגון הדחת הכלים וגלילת ספר-התורה, וכן הבאת מחזורים לבית הכנסת[41].
- מאכל קפוא המוכן לאכילה, שכוונתו לאכול ממנו רק ביום ב' דראש-השנה – נחלקו הפוסקים האם מותר להוציאו מהמקפיא במהלך יום א' להפשירו בכדי שיהיה מוכן לאכילה בליל ב', ולכתחילה יש להימנע מלעשות כן.
אך בשעת דחק, כגון שהזמין אורחים וההמתנה עלולה לגרום לעגמת נפש – מותר להוציאו ולהפשירו ביום א', שכן מעשה הכנה זה נעשה מעצמו ובדרך ממילא, ובפרט אם יכול הוא להיות מוכן לאכילה כבר ביום א' דראש-השנה עצמו[42].
אולם מאכל קפוא שאינו מבושל – אסור להוציאו מהמקפיא ביום א' על-מנת שיפשיר עד הלילה ויוכל לבשלו[43].
- באם משתמשים בפמוטות עם נרונים הנמצאים בכוסיות זכוכית – מוטב שלא להחליפם לצורך הדלקת הנרות בליל ב' דראש השנה, אלא להשתמש עבור החג בנרונים חדשים נפרדים ולא להזדקק לזה
הדלקת נרות
- יש להדליק את הנרות רק לאחר צאת הכוכבים, ומאש הדולקת מערב יום-טוב, ונוהגים להדליקן סמוך לקידוש, כדי לסמוך את ברכת "שהחיינו" לאכילת הפרי החדש[44].
- גם מי שאין לו פרי חדש, מכל-מקום מברך "שהחיינו", האשה בהדלקת הנרות והגבר בקידוש[45].
סעודת יום–טוב
- סדר סעודה זו – ראה לעיל פ"ז סכ"ג ואילך. וש"נ.
הזכרת נשמות
- מנהג רבותינו נשיאינו 'להזכיר נשמות' בלחש ביום ב' דראש-השנה, לאחר קריאת התורה, קודם התקיעות, "וכאו"א יחליט כיצד להתנהג בעניין זה" ולמעשה, נהוג להזכיר נשמות בלחש, ואין הציבור שיש לו הורים יוצא מבית-הכנסת.
שינה
- ביום ב' דראש-השנה מקילים בשינה לעת הצורך, עכ"פ לאחר חצות היום, מאחר שכבר נגמר הדין דראש-השנה[47].
התוועדות וניגונים
- בעלות המנחה נוהגים ליטול ידיים לסעודה והתוועדות, ובמהלכה מנגנים את ניגוני רבותינו נשיאינו, ומזכירים אותם לפני כל ניגון.
יז.
מוצאי ראש–השנה
לימוד החסידות במוצאי ראש–השנה
- כ"ק אדמו"ר הציע "לחבר השעות דראש-השנה והתחלת מוצאי ראש-השנה בלימוד החסידות, ובשביל אשר סללו לנו נשיאינו – יומשך גם לנו בכל עניינינו אור החסידות עד למטה מטה"[48].
מוצאי החג
- בתפילת ערבית אומרים "אתה חוננתנו", וכן מוסיפים כל ההוספות השייכות ל'עשרת ימי תשובה'.
- מנהגנו להתחיל ההבדלה ב"הנה א-ל ישועתי"[49], ואין מברכים על הנר ועל הבשמים[50].
- אין אומרים "ויתן לך".
[1] ראה לעיל פ"י ס"ה. וש"נ.
[2] שו"ע אדה"ז סי' תקצא סוסי"ד.
[3] שכן לשיטת אדה"ז בסידורו ד"ה זמן קריאת שמע, זמן תחילת היום הוא בהנץ החמה.
ובדומה לסוף זמן קריאת שמע – ראה בהרחבה בירורי מנהגים – מועדים ע' 117 ואילך. נתיבים בשדה השליחות ח"ב פ"ט הע' 14. וש"נ.
[4] נתיבים בשדה השליחות שם הע' 15.
[5] שכן מצות שופר היא מדאורייתא ועולה בחשיבותה על מעלת התפילה בציבור.
[6] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקפח ס"א.
[7] ראה משנה ברורה סי' תקפח סק"א וב'שער הציון' שם.
[8] לפי שו"ע אדה"ז סי' תקפח ס"ב (גבי תקע קודם עמוד השחר והמשיך לאחר עמוד השחר).
[9] ראה מטה אפרים סו"ס תרא. משנה ברורה סי' תר סק"ז.
[10] שדינו דומה לתוקע בבית-הכנסת, שכיון שתוקע עבור הציבור, נכללים בכוונתו גם אלו השומעים אותו מחוץ לבית-הכנסת ומהבתים הסמוכים לו – עיין היטב שו"ע אדה"ז שם.
[11] כן מובן משו"ע אדה"ז שם. וכ"כ בכף החיים שם סקמ"ה ובמשנה ברורה סקי"ז.
[12] ראה לעיל בהערות הקודמות. וכ"כ בחשוקי חמד ראש השנה ע' שפו ואילך.
[13] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקפז ס"א.
[14] וכדין "מי שהיה מהלך ועמד כדי לשמוע התקיעות משליח-ציבור ואח"כ נסתפק לו אם נתכוון לצאת בשמיעתו – אין צריך לתקוע לו שנית, דכיון שעמד מהליכתו, חזקה שנתכון לצאת ידי חובתו" (שו"ע אדה"ז שם ס"ח).
[15] ראה מטה אפרים סי' תקפה סק"ט. וראה שיעורי הלכה למעשה (להרב שלום דובער לוין שי', קה"ת תשע"ד) ח"א סי' עא. ועיג"כ פסקי תשובות סי' תקפה הע' 14 ובאות ז והע' 51.
יש שכתבו שלכתחילה, יתכוון התוקע לצאת ידי חובתו בפעם הראשונה שתוקע, ש"מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה" (מטה אפרים סי' תקפה סק"ט). ויש שכתבו, שנכון לחוש להשיטות שבמצוה דאורייתא אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתו לאחר שיצא ידי חובה בעצמו (הגהות לחם הפנים לקיצושו"ע סי' קכט סי"ט לפי שו"ת שאגת אריה סי' יג בשם גדולי הראשונים. וראה גם שדי חמד, מערכת ראש השנה, סי' ב אות מ), ולכן יעשה תנאי, שאם הלכה כמותם אינו יוצא ידי חובתו אלא בתקיעות האחרונות (שו"ת הר צבי ח"ב סי' פו בשם האדר"ת).
[16] לפי שו"ע אדה"ז סי' תקפה ס"ה. וראה נתיבים בשדה השליחות שם הע' 1.
[17] שכן נחשב מחויב בדבר מצד דין "ערבות" – לפי שו"ע אדה"ז סי' קסז סכ"ג.
[18] ראה שו"ע אדה"ז סי' תפד ס"ד: "ואם הם אין יודעים לברך ברכת המזון, יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מילה במילה, ואינו כמברך לבטלה, כיון שהן עונין אחריו כל מילה ומילה, והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו". וראה נתיבים בשדה השליחות שם הע' 3. שיעורי הלכה למעשה סי' עא אות ג.
[19] ראה 'שיעורי הלכה למעשה' שם סוף אות א, לפי המבואר בשו"ע אדה"ז סי' קכד ס"א גבי חזרת הש"ץ, שמוציא רק את מי שאינו בקי. והוא דלא כמ"ש בנתיבים בשדה השליחות שם ס"ב ובהע' 2, לפי המנהג המובא ב'מטה אפרים' סי' תקפה סק"ו ועוד, שמברך התוקע ומוציא את הבקי יחד עם מי שאינו בקי, דמנהג זה לא הובא בשו"ע אדה"ז (וראה בס' הנ"ל שם הע' 1).
[20] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקפה ס"ב.
[21] ראה פסקי תשובות סי' תקפה הע' 47. נתיבים בשדה השליחות ח"ב פ"ט ס"ו. וש"נ.
[22] נתיבים בשדה השליחות שם הע' 9.
[23] ראה שיעורי הלכה למעשה שם אות ב לפי שו"ע אדה"ז סי' קצ ס"ד (לענין ברכות הטעונות כוס), סי' רסט ס"ג (לענין קידוש), סי' רצו סי"ז (לענין הבדלה) וסי' קסז סכ"ג (לענין ברכת הנהנין), ודלא כמ"ש בנתיבים בשדה השליחות שם ס"ה ובהע' 5, שיכול לברך עבורם רק אם אינם יודעים לברך.
ומה שהקשה שם ב'שיעורי הלכה למעשה' מכך שבברכת המזון מצינו (שו"ע אדה"ז סי' קפה ס"ד) שיכול לברך עבור בניו הקטנים רק כאשר אינם יודעים לברך – יש ליישב, דשאני חיובו של הקטן בברכת המזון אף שהוא מדין חינוך, כמבואר בארוכה בשו"ע אדה"ז סי' קפו ס"ג, ע"ש, ולכן אי אפשר לברך עבורו אא"כ אינו יודע לברך.
[24] שו"ע אדה"ז סי' תקפז ס"א ואילך.
[25] שם ס"ה.
[26] ראה לקוטי שיחות חכ"א ע' 497 שמחלק בין מכשיר חשמלי למכשיר מכני, שהשומע דרך מכשיר מכני שיוצא י"ח, דאכן שומע קול שופר. וראה בכ"ז פסקי תשובות סי' תקפט אות ג. נתיבים בשדה השליחות פ"ט ס"ח ובבירורי הלכה סי' יג. וש"נ.
[27] שו"ע אדה"ז שם ס"ד. משנ"ב שם סקט"ז. ומסיבה זו אינו כדאי להאריך במבצעים בתקיעות יותר מהשיעור הנדרש כדלהלן.
[28] ראה פסקי תשובות שם אות ג. וש"נ.
[29] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקצ סי"ד.
[30] נראה שהולכים אחר כוונתו הראשונה, והרי עתה שומע קול שופר לשם מצוה. אבל ראה פסקי תשובות סי' תקפט אות ו. וכנראה מדבר שם על אדם שמלכתחילה לא היתה בכוונתו לשמוע את קול השופר לשם מצוה, ולא עשה שום מעשה המצביע על כך, וקול השופר נכנס לאוזנו בעל-כרחו, שהרי הוא כמתעסק בעלמא.
[31] שו"ע אדה"ז סי' תקצ ס"ט. וראה לעיל פרטי הדינים בזה.
[32] ואף שבתקיעות שבביהכנ"ס עושים פעמים כך ופעמים כך, כדי לצאת גם דעת החולקים בזה (כמבואר בשו"ע אדה"ז שם), ולכן בתקיעות דמעומד עושים הפסק גם בין 'שברים-תרועה' שבתשר"ת – במבצעים, שתוקעים רק סדר תשר"ת אחד יש לתקוע רק בנשימה אחת, וכפי הדעה העיקרית להלכה.
[33] משמעות דברי אדה"ז שם.
[34] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקצ ס"ד-ז.
[35] וביאור הדברים בקצרה: הסיבה שתוקעים ל' קולות של תשר"ת ג' פעמים, תש"ת ג' פעמים ותר"ת ג' פעמים היא משום שהחיוב מן התורה הוא לתקוע תרועה עם תקיעה לפניה ולאחריה, ולפי שאין אנו יודעים מה היא התרועה, תקנו חכמים לעשות התרועה בכמה אופנים שונים כדי לצאת ידי כל הספיקות (ראה בהרחבה שו"ע אדה"ז סי' תקצ ס"א-ב). ונראה מדברי אדה"ז, שלאחר תקנת חכמים זו הרי כך הוא קיום מצות התורה, ואין לפחות מכך מדינא (כן משמעות לשון אדה"ז בסי' תקצב ס"ג ו(בעיקר ב)ס"ז, סי' תקצו ס"א, ועוד. וי"ל דכך היא שיטת הרמב"ם הל' שופר פ"ג ה"ב-ג בזה, דלא כרב האי גאון המובא ברא"ש ראש השנה פ"ד ס"י, ובשו"ע אדה"ז סי' תקצב ס"ד בשם "יש נוהגין". וכ"כ המשנ״ב ועוד).
[36] שכן כתב בשו"ע אדה"ז סי' תקצג ס"ג (מהר"ן ראש השנה יא, ב בדפי הרי"ף ד"ה ודאמרינן. טושו"ע סי' תקצג ס"ב ומג"א שם סק"ג) דמי שאינו יודע כיצד לעשות התרועה, שיתקע מה שהוא יודע ויעשה י' קולות, "דשמא מה שהוא יודע זו היא תרועה האמורה בתורה ונמצא מקיים המצוה כמאמרה", היינו שהגם שמתקנת חכמים מחויב הוא מצד הספק לתקוע ל' קולות, אבל מ"מ כל שיכול לתקוע באחד מאופני התרועה האמורה בתורה, מחוייב לעשות כן שמא אכן זו היא התרועה, ונמצא שקיים את מצות התורה. ומזה למד במטה אפרים על אתר סק"ג דמי שהוא חלוש וכו' "יתקע תשר"ת לבד בלא ברכה", והיינו ג' פעמים תשר"ת (ראה מועדי קודש הל' ראש השנה פ"ח הע' 11. שו"ת השלוחים ע' רנב במוסגר). ואכמ"ל בשיטת המטה אפרים בזה.
[37] כנ"ל מה'מטה אפרים', וכן מסתבר, דהלא לפי המובא לעיל בהערה, אכתי מידי ספיקא לא נפקא.
[38] שכן בתשר"ת תוקע למעשה את כל סוגי התרועות. וכן דעת הגה"ח הרב חיים שלום דייטש שליט"א והגה"ח הרב יקותיאל פרקש שליט"א ועוד. וראה גם נתיבים בשדה השליחות ח"ב פ"ט ס"ד ובהע' 4. שו"ת השלוחים סי' מז.
אבל ראה התקשרות גל' א'נג ע' 10 הע' 39.
[39] לפי המבואר בסי' תקצג שם. וראה נתיבים בשדה השליחות ושו"ת השלוחים שם.
[40] ראה שו"ע אדה"ז סי' תקצו ס"ב.
[41] מטה אפרים סי' תקצח סק"ה.
[42] כמובן משו"ע אדה"ז סי' שכא ס"ו וסי' תק ס"כ, שכל שאינו עושה מעשה בידיים והכל נעשה מעצמו, מותר לעשותו כל עוד וראוי לאוכלו בו ביום, ולא אסר אלא גבי בשר חי בשבת, שאף שמותר לטלטלו הרי אינו ראוי לאכילה לכל אדם, משא"כ במאכלים הראויים לאכילה בשבת עצמה. ע"ש. וראה גם שמירת שבת כהלכתה פ"י ס"ה. פסקי תשובות סי' שב סי"ז הע' 146. סי' שח סמ"ה. וראה שם לענין חלה קפואה.
ולהבהיר, שכל זה לענין להפשירו, אבל פשוט שאסור לחממו על גבי מקור חום, אפילו אם הוא יבש לחלוטין, אם עושה כן לצורך הלילה, שהרי יש כאן סרך מלאכה, מה גם שיש כאן קצת מעשה בידים, שמיד בשעת ההנחה על מקור חום מתחיל תהליך החימום ולא שנעשה בדרך ממילא לבד, ואין להקל בזה.
[43] כמבואר בשו"ע אדה"ז במקומות שנסמנו בהערה הקודמת. וראה עוד מדור 'הלכות בטעמיהן' בכפר חב"ד גל' 1632. וש"נ.
[44] מטה אפרים סי' תקצט סק"ט.
אכן, אשה הלובשת בגד חדש להדלקת נרות – אינה צריכה להמתין עד הקידוש, ותברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות.
[45] שו"ע אדה"ז סי' תר ס"ה-ו.
[46] ראה תורת מנחם תשמ"ג ח"א ע' 56.
[47] ראה נטעי גבריאל, הל' ראש השנה, פס"ז סל"ט.
[48] אגרות קודש ח"ד ע' תצח.
[49] פרי מגדים מש"ז ריש סי' תצא.
[50] שו"ע אדה"ז סי' תצא ס"א.
