פורים כהלכתו
הלכות ומנהגי חב"ד לפורים
*
מחצית-השקל
"זכר למחצית השקל"
- מנהג קדום הוא לתת בחודש אדר מטבעות לצדקה – "זכר למחצית-השקל"[1].
- יש שכתבו להקפיד לומר שהוא "זכר למחצית-השקל", כדי שלא תחול עליו קדושה[2], אך בפועל כתב כ"ק אדמו"ר[3] שנוהגים לסמוך על הדעות שאין צורך לומר כן בפירוש[4].
זמן הנתינה
- מנהגנו לתת מחצית-השקל תמיד קודם תפלת מנחה ביום תענית-אסתר, לרבות כאשר פורים חל ביום ראשון והתענית מוקדמת ליום חמישי שלפניו[5].
- לאור זאת, גם בירושלים עיה"ק יש לתת מחצית-השקל ביום תענית-אסתר ולא במנחה של פורים דפרזים. אך מנהג העולם לתת במנחה של פורים דפרזים[6].
- מי שלא נתן מחצית-השקל בתענית-אסתר – יכול להשלים זאת ביום הפורים (ויעשה זאת קודם קריאת המגילה)[7].
שיעור ואופן הנתינה
- המנהג הוא לתת ג' מטבעות של מחצית, משום שנאמר שלש פעמים "תרומה" בפרשת שקלים[8].
- המנהג הוא לתת מטבע של מחצית מהמטבע המקומי בכל מדינה ומדינה[9], וכפי המנהג לתת ג' מטבעות, הרי שבאה"ק בזמננו יש לתת שלשה חצאי שקלים.
- יש גבאים הנוהגים להניח שלשה מטבעות של חצי דולר העשויים מכסף, כדי שהציבור יקנה את אותם המטבעות וייתן אותם כ"זכר למחצית השקל"[10]. ויש המפקפקים בהנהגה זו כיום[11].
- במנהגי המהרי"ל מובא הידור, לתת בנוסף סכום של מחצית השקל מדאורייתא, שהוא 9.6 גרם כסף צרוף (שהוא בשנה זו כ-22 ₪). ומי שיכול לעשות כן תבוא עליו ברכה[12].
החייבים בו
- המנהג הוא שכל גבר מעל גיל מצוות נותן "זכר למחצית השקל", וכל ראש משפחה נותן עבור אשתו ובניו ובנותיו הקטנים[13]. ואף שהנשים והבנות פטורות מ'מחצית השקל' – הלא ב'מחצית השקל' נאמר "לכפר על נפשותיכם"[14]. ולפי זה גם בת מגיל מצוות נותנת בעצמה[15].
- כן ראוי לחנך את הקטנים לתת שלוש מחציות השקל מכספם, ובאופן שההורים עוזרים להם שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה[16].
- יש נוהגים לתת גם בשביל עובר במעי אמו, ונתנו רמז לדבר, ממה שנאמר "כָּל הָעֹובֵר עַל הַפְּקֻדִים", ובשינוי ניקוד הוא: 'עוּבַּר'[17].
- הנותן 'מחצית השקל' פעם אחת עבור ילדיו הקטנים – צריך להמשיך בכך גם בשנים הבאות, עד שיגדלו[18], מדין נדר[19].
- באם היה בדעת האב לנהוג כן לעולם – צריך להמשיך במנהג זה ולתת 'מחצית השקל' עבור ילדיו גם לאחר שבגרו[20].
- אבל אם התחיל לתת פעם אחת עבורם ולא היה בדעתו לנהוג כך לעולם וכל-שכן אם אמר אז בפירוש שהוא 'בלי נדר' – אינו צריך להמשיך לעשות כן בפעמים הבאות[21].
- באם לא היה בדעתו להמשיך כן לעולם אך גם לא התנה בפירוש שיהא בלי נדר, אם עשה כן שלש פעמים – דינו כמי שנדר לנהוג כן לעולם וצריך להמשיך בזה בשנים הבאות[22].
- אם התחייב באופן שנדר לעשות כן לעולם, ראוי שלא להישאל ולבטל מנהג טוב זה, שהמחמיר להמשיך לנהוג במנהג טוב ולא לסמוך "על ידי שאלה וחרטה – תבוא עליו ברכה"[23].
- בכל הנ"ל אין חילוק בין נתינה עבור בניו הקטנים או עבור אשתו ובנותיו[24].
ייעוד הצדקה
- מובא בפוסקים שכספי מחצית השקל מיועדים כ"מעות פורים" עבור העניים לצרכי הפורים. אולם כיום, מתייחסים לזה כאל צדקה רגילה, ומייעדים אותה גם למטרות צדקה אחרות[25].
- כמה פעמים הציע כ"ק אדמו"ר[26], שמאחר שנתינת מחצית-השקל קשורה עם בית-המקדש, כיום הדבר מתבטא בנתינת צדקה עבור אחזקת בתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם מקדש מעט[27]. וכך נהג כ"ק אדמו"ר עצמו ליתן עבור בית-הכנסת בקופה שיוחדה לכך[28].
- אין להשתמש בכספי מעשר למחצית-השקל[29].
*
קריאת המגילה
חובת הקריאה
- אחת מן המצוות שתקנו הנביאים לישראל היא מצות קריאת-המגילה ביום הפורים[30], כדי להודות ולהלל לקב"ה ולפרסם על הניסים והנפלאות שעשה בימי מרדכי ואסתר.
- חובה לקרוא את המגילה פעמיים ביום הפורים – בלילה וביום[31], אולם חיוב קריאת המגילה העיקרי הוא ביום[32].
- מי שיכול לקרוא את המגילה רק באחד מן הזמנים, היום או הלילה, לכאורה היה עדיף שיקרא את קריאת היום, אולם למעשה יש לחלק:
כשיוצא אדם ידי חובתו – יש לו להעדיף את קריאת הלילה, משום ש״אין מעבירין על המצוות״[33], ולכן עליו לקיים תחילה את המצוה שלפניו, היא קריאת הלילה, אף אם יתכן ועקב כך מטיל הוא בספק את אפשרות הקריאה ביום, החמורה יותר[34].
אך אם לעצמו יקרא בלילה וביום כדין, אלא שקורא לאחרים ויכול לקרותה להם רק פעם אחת ביום הפורים – הנה, אף שלכתחילה יש להשתדל ככל האפשרי שיוכלו לקרוא את המגילה הן ביום והן בלילה, אולם במקרה שלמרות הכל לא ניתן לקרוא יותר מפעם אחת – יש להעדיף את קריאת היום[35].
חיוב נשים וקטנים
- נשים > הנשים חייבות אף הן בקריאת מגילה[36].
- הנשים אינן יכולות להוציא את הגברים ידי חובתן[37], ואף חובתן שונה מהותית מזו של הגברים, בעוד הגברים חייבים בקריאת המגילה ואילו הנשים חייבות רק בשמיעת המגילה[38].
- לכתחילה, מוטב שתשמענה הנשים את המגילה ברוב עם יחד עם הגברים בבית-הכנסת[39], אולם יכולים לקרוא עבורן בנפרד או עם גברים נוספים.
ויש לשקול זאת בהתאם לאפשרות שמיעת הקריאה במילואה בבית-הכנסת, שאם יש חשש שלא תשמענה כראוי בבית-הכנסת מוטב שמלכתחילה ישמעו את הקריאה בנפרד[40].
- לענין ברכות המגילה בקריאה לנשים בלבד – ראה להלן סמ"ט.
- ילדים > חובה על האב לחנך את ילדיו משהגיעו לחינוך לשמוע את קריאת המגילה. גיל חינוך לענין זה תלוי בכל ילד לפי חריפותו, אולם זאת משעה שאכן הוא מסוגל להקשיב בריכוז לכל הקריאה מתחילתה ועד סופה[41].
- מנהג טוב לקחת אתו גם את ילדיו הקטנים יותר לבית-הכנסת שיקשיבו לקריאת המגילה, לחנכם במצות פרסום הנס. אך כמובן שיכול לקרוא עבורם גם בבית[42].
אולם עליו להשגיח שלא ירעישו בבית הכנסת ויבלבלו את דעת השומעים, וכמובן שמכים בהמן כנהוג, אך שלא זו תהיה מטרת בואם לבית-הכנסת.[43]
זמן הקריאה
- קריאת המגילה בלילה זמנה כל הלילה, מצאת-הכוכבים ועד עלות-השחר[44], וזריזין מקדימין לקרותה עם תחילת הלילה[45].
- בדיעבד, אפשר לקרוא את המגילה החל משקיעת-החמה[46].
- מי שהוא אנוס או שקשה עליו התענית – יכול לקרוא את המגילה מבעוד-יום, החל מפלג-המנחה, כיון שלכמה עניינים נחשב כלילה[47].
- בשעת דחק גדולה ניתן להקל לקוראה אז אף בציבור[48]. ולפי זה יש להקל בקריאה לאחרים, במקרה שלא יכולים בשום אופן לקרות עבורם לאחר צאת-הכוכבים, אולם לכתחילה יש להשתדל ככל האפשר לסדר הקריאה באופן שתהא לאחר צאת-הכוכבים[49].
- הקוראים את המגילה בפלג-המנחה, יש להם להתפלל מנחה קודם פלג המנחה[50].
- מי שלא הספיק לקרוא קריאת הלילה עד שעלה עמוד השחר – לדעת רוב הפוסקים אינו יכול לקוראה עוד לשם קריאת הלילה[51], אולם מאחר שיש הסבורים שבמקום אונס או שעת הדחק יכול לקוראה עד הנץ-החמה[52] – ניתן לסמוך על דבריהם ולקוראה[53].
- קריאת המגילה ביום זמנה כל היום, מהנץ-החמה (ובדיעבד – מעלות-השחר) ועד שקיעת-החמה[54].
- אם התעכבו בקריאת היום וכבר הגיע זמן בין-השמשות – יקראו בלא ברכה. והוא הדין אם התחיל לקרוא לפני השקיעה ביודעו שלא יסיים לפני השקיעה[55].
אכילה ולימוד קודם המגילה
- בלילה, החל מחצי שעה קודם צאת-הכוכבים וכן בבוקר, אין לאכול עד לאחר שישמע קריאת-המגילה, בין בלילה ובין ביום[56], ונהגו להימנע מכל טעימה קודם קריאת המגילה[57].
- אין מניעה ללמוד קודם קריאת-המגילה[58].
- מי שהוא חלוש, יכול לטעום מעט מזונות פחות מכביצה או פירות וכיו"ב, ואם הטעימה אינה מספקת לו ויוכל לבוא לידי חולי – יכול לאכול ויעמיד שומר שיזכיר לו לקרוא את המגילה[59].
- גם הנשים לא יאכלו קודם קריאת-המגילה, ולמי שקשה להן, ובפרט מעוברות ומיניקות, או מי שתשמע את המגילה רק בשעה מאוחרת[60] – יכולות להקל בטעימה, כנ"ל[61].
- לפיכך, הפטורים מהתענית (או הקוראים את המגילה שלא במוצאי התענית) – ראוי להם שיאכלו כראוי לפני חצי השעה שלפני צאת-הכוכבים, כך שלא יזדקקו לאכול בתחילת הלילה לפני המגילה.
המגילה
- מגילה שרוב אותיותיה כשרות – כשרה לקרוא בה בציבור, ואף אם נפל בה חיסור או יתור אות – כשרה היא בדיעבד לקריאה בציבור[62] (אך יש לדאוג לתקנה[63]).
- יחיד הקורא במגילה שחסר בה איזה תיבות באמצעה או שקורא במגילה זו שלא במנין – קורא בלא ברכה[64].
- המגילה שכתב כ"ק אדמו"ר מהר"ש, העמודים שבה לא היו מתחילים בתיבת "המלך", וכן עשרת בני המן אינם כתובים בה בעמוד בפני עצמו[65].
אופן הקריאה
- אין יוצאים ידי חובה בקריאת המגילה באמצעות רמקול, וודאי שלא דרך טלפון או רדיו וכיו"ב[66].
- אפשר לקרוא במיוחד עבור מי ששומע באמצעות מכשיר שמיעה בלבד, אבל אין לברך על קריאה זו[67].
- לכתחילה יש לקרוא את המגילה בטעמים, ובאם אין מי שיודע לקוראה בטעמים, יסייעו בידו בקריאתה ע"י סימנים וכיו"ב, ובאם גם זה אי אפשר – יקראוה ללא טעמים[68].
- יש להיזהר לקרוא את המגילה בדקדוק נכון, ולא יחליף בין מלעיל למלרע וכיו"ב, שפעמים רבות משנה את משמעות הענין, כגון בתיבת "באה", שפעמים קריאתה מלעיל, שמשמעותה לשון עבר, ופעמים קריאתה מלרע, שמשמעותה לשון הווה, ולכן בפסוק (א, יז): "לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹאבָאָה" קורא מלעיל, ואילו בפסוק (ב, יג) "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" קורא מלרע. וכן בפסוק (ב, יד): "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה" קורא מלרע.
- אם טעה וקרא ומרדכי 'יָשַב', במקום 'יוֹשֵב', או שטעה וקרא והמן 'נָפַל' במקום 'נוֹפֵל' – לא יצא, ומחזירים אותו לקרוא שנית כהוגן. וכן בכל טעות שמשנה את הענין, כמו גם בטעות במלעיל ומלרע דלעיל[69] – מחזירים אותו. אבל אם אין זה משנה את הענין, כגון שקרא 'יהודיים' במקום 'יהודים', אין מחזירים אותו[70].
- במקום שטעה באופן ששינה ממשמעות הענין – צריך לחזור למקום הטעות ולקרוא משם כראוי, כיון שנחשב כאילו דילג אותה תיבה שטעה בה, ואם לא חזר – לא יצא ידי חובתו וצריך לקרוא שוב[71]. בדיעבד, אם לא חזר – יש לו על מי לסמוך[72].
- מי שהיה מסופק אם החסיר בשמיעתו תיבה אחת במגילה או שנסתפק אם טעה הקורא באופן ששינה ממשמעות הענין, הנה בקריאת הלילה אינו צריך לחזור ולקרוא, אבל בקריאת היום נכון להחמיר ולחזור ולקרוא בלא ברכה[73]. בדיעבד, אם לא חזר – יש לו על מי לסמוך[74].
- מגביהים הקול בפסוק "בלילה ההוא" (ו, א)[75].
- בפסוק (ח, יא): "להרוג ולאבד" נוהגים לכפול ולקרוא: "להרוג ולאבד, ולהרוג ולאבד", וכן בפסוק (ט, ב): "ואיש לא עמד בפניהם" כופלים "ואיש לא עמד בפניהם, ואיש לא עמד לפניהם"[76].
- את עשרת בני המן קוראים בנשימה אחת, לכתחילה החל מ"חמש-מאות איש". ובדיעבד, יצא ידי חובה גם אם הפסיק ביניהם בנשימה. ואם לא יכול להחזיק נשימה מ"חמש-מאות איש" – יתחיל מ"ואת פרשנדתא"[77]. גם הקהל קוראים את עשרת בני המן בנשימה אחת[78].
- מנענעים את המגילה כשאומרים "האגרת הזאת" (ט, כו), "אגרת הפורים הזאת השנית" (שם כט)[79].
- במנהגים אלו ינהגו גם כל מי שלפניו מגילה כשרה וקורא מתוכה[80].
ברכות המגילה
- הקורא את המגילה מברך לפניה שלש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה נסים" ו"שהחיינו", ולאחריה מברכים "הרב את ריבנו"[81].
- את ברכת "שהחיינו" מברכים גם על קריאת המגילה ביום[82].
- בעת ברכת "שהחיינו" על קריאת המגילה ביום יש לכוון גם על קיום שאר מצוות היום: משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים[83].
- בקריאת המגילה בציבור, הקורא מברך ומוציא ידי-חובה את הציבור[84]. הקורא מכוון להוציא את הקהל ידי-חובה וכן הקהל מכוונים לצאת ידי-חובה[85]. הקהל עונה "אמן" בסיום הברכות אך אינו עונה "ברוך הוא וברוך שמו"[86].
- הקורא את המגילה בלחש יחד עם השליח ציבור מתוך מגילה כשרה[87], יכול לברך את ברכות המגילה בעצמו[88].
- את הברכות מברכים בעמידה וגם השומעים צריכים לעמוד[89]. וכן כשקוראים ביחיד הן המברך והן השומע עומדים בשעת הברכה[90].
- כשקוראים את המגילה ללא מנין מברכים את הברכות שלפניה אך לא את ברכת "הרב את ריבנו" שלאחריה[91], אולם נכון לאומרה בלא שם ומלכות[92].
- "צריך שיאמר 'ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל', וצריך שיאמר גם 'חרבונה זכור לטוב'"[93].
ולכן יש להשתדל, בפרט ב'מבצע פורים', לא להסתפק בשירה קצרה של "שושנת יעקב" ללא אמירת כל נוסח הפיוט במילואו.
- גם כשאין מנין, יש לאחד לברך עבור כולם, משום "ברב עם הדרת מלך"[94].
- הקורא את המגילה בכדי להוציא ידי-חובה את מי שלא שמע – יברכו השומעים ולא הקורא[95] וטוב שאחד מהם יברך עבור כולם[96].
אם אינם יודעים לברך – יברך הקורא עבורם[97], ויכול גם ללמדם ולבטא עבורם כל מילה והם יאמרו אחריו[98].
- הקורא לנשים והוא גם יוצא ידי חובתו בקריאה זו – מברך הוא את הברכות ופוטר את הנשים. ובאם כבר יצא ידי חובתו – מוטב שכל אחת מהנשים תברך בעצמה[99], במעומד[100]. וי"א שאשה אחת תברך לכולן[101]. אם אין בין הנשים מי שיכולה לברך – יכול הקורא לברך עבורן[102].
- לענין נוסח הברכה בקריאה לנשים ישנם כמה דעות, יש אומרים שהברכה היא "לשמוע מגילה", וכך המנהג הרווח למעשה[103], אך יש אומרים שלמנהגנו מברכות גם הנשים "על מקרא מגילה"[104], או "לשמוע מקרא מגילה"[105], ובכל אופן דעביד כמר עביד. ובאם קורא להם יחד עם ילדים שהגיעו לחינוך המסוגלים להקשיב לכל המגילה, יכול לברך לכולם "על מקרא מגילה".
- בקריאה לנשים בלבד אין מברכים (בשם ומלכות) ברכת "הרב את ריבנו", גם לא כשיש עשר נשים[106].
הפסק בקריאה
- הן הקורא והן השומע אסורים להפסיק בין הברכות לתחילת הקריאה וכן בין הקריאה לברכה שלאחריה[107]. ואם הפסיק בדיבור – חוזר ומברך[108].
- הפסק לקורא > לכתחילה אין לקורא להפסיק בקריאת המגילה[109], אך בדיעבד, אם הפסיק – יצא[110].
- הקורא את המגילה וצריך להכריז את מספרי העמודים ולהדריך את הקהל וכיו"ב – מותר לו לעשות כן כשיש בזה צורך ועכ"פ "בין הפרקים"[111].
- הפסק לשומע > השומע את המגילה אסור לו להפסיק כלל בדיבור עד לאחר סיום הקריאה, ואף בדיעבד לא יצא, שהרי מחויב לשמוע כולה ואין לו להחסיר אפילו אות אחת[112], ואם יש לפניו מגילה כשרה יכול להשלים המילים שלא שמע.
הקריאה בציבור
- הגם שכל עשרה אנשים נחשבים לציבור, אולם ״ברוב עם הדרת מלך״, ולכן גם מי שיש לו מניין, מצוה עליו לקרוא את המגילה בבית-הכנסת, בציבור גדול[113]. וכן בקריאת היום, שהיא הקריאה העיקרית, כאמור, יש לדאוג למנין מרכזי ומכובד.
- עם זאת, אין חובה על מניינים המתקיימים בקביעות בבתי-כנסת קטנים להתקבץ כולם לבית-הכנסת הגדול לקריאת-המגילה[114]. אולם בית-כנסת שיש בו כמה חדרים, צריכים הכול להתאסף למקום אחד ולשמוע יחד את המגילה, משום "ברוב עם הדרת מלך"[115].
- כמו כן, במקום שאין מנין, כדאי לשמוע במעמד עוד אנשים ולא שכל אחד יקרא לבדו, וכן אחד יברך לכולם[116].
הנהגת הציבור
- ראוי ונכון שלכל אחד תהיה מגילה כשרה, מתוכה יקשיב לקריאת השליח-ציבור[117].
- כאשר קוראים במנין, נוהגים לכתחילה שכל אחד שיש לו מגילה כשרה קורא לעצמו בלחש[118], ובפרט בבית-כנסת שיש בו רעש ובלבול, ויכול להפסיד שמיעת כמה מילים, שכך יוכל להשלימם מתוך המגילה שלפניו[119]. אולם צריך לשים לב לקרוא מילה במילה יחד עם בעל-הקריאה[120].
- מי שהיה מסופק אם החסיר בשמיעתו תיבה אחת במגילה או שנסתפק אם טעה הקורא באופן ששינה ממשמעות הענין – ראה לעיל סל"ב.
- לכתחילה יש לכוון לצאת ידי חובת קריאת המגילה ולהוציא אחרים ידי חובתן, וראוי לעורר על כך, ואפשר גם לומר לפני הברכה שמקיימים כעת את מצות קריאת המגילה, ומודעות זו נחשבת ככוונה לצאת ידי חובה.
עם זאת, גם מי שאינם יודעים לכוון, יש לראות בעצם התאספותם בבית הכנסת או במקום מיוחד לשמיעת המגילה וודאי בהקשבתם לקריאה כ'הצהרת-כוונות' על הרצון לצאת ידי חובת המצוה[121].
- אדם השומע את המגילה ובאמצע פונה במחשבתו לדברים אחרים עד כדי ש'מתנתק' לרגע פתאום, וודאי אם מנמנם לרגע וכשמתעורר מגלה שבעל הקורא כבר המשיך מבלי שישים לב – לא יצא ידי חובה, גם אם עומד בסמוך לקורא. ולכן עליו להשלים את המילים שלא שמע ממגילה כשרה שלפניו עד שיחבור לקורא[122].
מסיבה זו, כאשר קוראים את המגילה בפני ציבור שיש חשש שלא יהיו מרוכזים מספיק בקריאה, יש להודיעם תחילה על חשיבות ההקשבה למגילה ולתת להם מגילות מודפסות בכדי שירצו ויוכלו לעקוב אחרי הקריאה.
- מן הדין אין חובה לעמוד בשעת קריאת המגילה[123], ולכן הציבור יכולים לשבת בעת הקריאה אולם בעל הקריאה עומד, מפני כבוד הציבור[124]. במקום שאין מנין אף בעל הקריאה יכול לשבת[125].
עם זאת, נכון לעמוד בשעת הקריאה[126], וכך הקפידו כ"ק אדמו"ר הריי"צ[127] וכ"ק אדמו"ר[128].
- לפני קריאת-המגילה, פושטים את המגילה וכופלים אותה כאגרת לשלשה חלקים[129], הן הקורא[130] והן השומעים שיש להם מגילה כשרה[131], ויש לעשות זאת קודם ברכות המגילה, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכות לקריאה[132].
- השומעים שיש להם מגילה כשרה נוהגים אף הם במנהגי הקריאה, כנ"ל סל"ז.
- נוהגים להכות את המן כשמזכירים אותו במשך הקריאה בתוספת איזה תואר: 'האגגי', 'הרע' וכיו"ב[133].
- נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: "איש יהודי" וגו' (ב, ה), "ומרדכי יצא" וגו' (ח, טו), "ליהודים היתה אורה" וגו' (שם טז), "כי מרדכי היהודי" וגו' (י, ג), ולאחר מכן חוזר השליח-ציבור וקורא פסוקים אלו[134], וגם מי שיש לו מגילה כשרה קורא אותם עם הציבור[135].
- מנהגנו שקריאת ושמיעת המגילה ביום מתבצעות בתפילין דרש"י[136].
- בקריאת תיבת "ויקר" שבפסוק (ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", היה כ"ק אדמו"ר ממשמש בתפילין של ראש[137].
כריכת המגילה
- יש לכרוך את המגילה לאחר סיום ברכת "הרב את ריבנו"[138].
הנהגת כ"ק אדמו"ר בזה היתה כדלהלן: מיד בסיום הקריאה היה מתחיל לגלול מעט את המגילה, והיה ממשיך בגלילה מעט כאשר התחיל הקורא לברך ברכת "הרב את ריבנו", ואז הפסיק מלגלול ובירך הברכה בעצמו והמשיך באמירת "שושנת יעקב", ולאחר מכן סיים את גלילת המגילה והכניסה לנרתיקה[139].
*
משלוח מנות
המצוה
- אחת ממצוות הפורים היא מצות "משלוח מנות", שחייב אדם לשלוח שתי מנות מדברי מאכל או משקה לאדם אחד, איש לרעהו ואשה לרעותה[140], "וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח"[141].
- גם קטנים שהגיעו לחינוך יקיימו מצוה זו[142].
המנות
- שיעור המנות לכתחילה הוא כזית לכל מנה, ולפחות ששתי המנות יחד יהיו בשיעור כזית, ושוויין יחד יהיה שתי פרוטות לפחות[143]. אולם יש אומרים שהמנות צריכות להיות ראויות ומכובדות[144].
- משלוח המנות צריך לכלול שני מיני מאכל שונים או שני תבשילים[145].
- אין צריך ששני המאכלים יהיו של שני ברכות, אלא יוצא ידי-חובה גם כשברכתם שווה[146].
- משקה נחשב גם כן כמנה לענין זה[147].
- אין לתת משלוח מנות מכספי מעשר[148].
למי נותנים?
- כ"ק אדמו"ר הקפיד לתת ג' משלוחי מנות[149], אחד לכהן, אחד ללוי ואחד לישראל[150].
- אין שולחים מנות לאבל רח"ל בתוך שלושים או בתוך י"ב חודש[151]. אולם האבל עצמו, אפילו בתוך שבעה, חייב במשלוח מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות[152].
על ידי שליח
- כלשון הכתוב "משלוח מנות", מקפידים לשלוח המנות באמצעות שליח[153], ומנהג ישראל לשולחם באמצעות הילדים, לחנכם במצוות[154].
זמנו
- זמן קיום מצות משלוח מנות הוא ביום הפורים דוקא ולא בלילה ולאחר קריאת המגילה[155].
- לכתחילה אין לתת משלוח מנות קודם קריאת המגילה, שיש אומרים שאינו יוצא בזה ידי חובתו[156].
- כ"ק אדמו"ר הקפיד לשלוח משלוח מנות מיד לאחר תפלת שחרית וקריאת המגילה[157].
- אם שלח מנות לחברו וחברו לא היה בבית, אך יחזור בעוד יום לביתו – יצא ידי חובה[158], וכן יכול להשאיר לו את משלוח המנות ליד דלת ביתו ויודיענו על כך, ובכך נקנה לו מדין חצר[159].
*
מתנות לאביונים
מיהו "אביון"?
- כל מי שהוא בגדר "עני" מוגדר כ"אביון" לענין "מתנות לאביונים"[160], וגדר עני בזמננו הוא – כל מי שאין בידו די לצרכים ההכרחיים של בני-ביתו[161] בחודש זה, או שנפלו עליו הוצאות חריגות, כגון הוצאות רפואיות או לצורך נישואי ילדיו או מגוריו ההכרחיים וכיו"ב[162].
זמן הנתינה
- יש להזדרז ולקיים מצוה זו מיד לאחר התפלה וקריאת-המגילה ביום[163].
זמן החלוקה לאביונים
- יש להקפיד שהכסף יגיע לאביונים ביום הפורים עצמו[164]. אפשר גם למנות שליח שיתן עבורו ביום הפורים עצמו[165].
- במקום שאין עניים יפריש את הסכום שרוצה לתת לעניים ויתנו לאחר הפורים כשיפגוש האביון[166].
- לכתחילה יש לתת מתנות לאביונים עד השקיעה, ואם לא הספיק – יזדרז ליתנם לפני צאת הכוכבים[167], ואם לא יספיק – יפריש את הסכום ויתנו לאחר מכן[168].
שיעור מתנות לאביונים
- "חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים"[169]. מעיקר הדין שיעור כל "מתנה" הוא שווה פרוטה[170], אולם לכתחילה יש להשתדל לתת דמי סעודה (15 ₪ לערך), וכל המרבה הרי זה משובח[171], ו"מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ומשלח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים" וכו'[172].
- עני ואשתו נחשבים לשני עניים ואם נתן להם שתי מתנות – קיים את המצווה[173]. וכן עני קטן המבין שנותנים לו מעות פורים, מקיימים בזה מתנות לאביונים[174].
אופן הנתינה
- ניתן לתת מתנות לאביונים גם באמצעות המחאה (שיק), ואפילו הוא דחוי[175].
- אין נותנים מתנות לאביונים ממעות מעשר כספים, אבל יכול להוסיף מעבר למחויב מעיקר הדין[176] כצדקה מכספי מעשר[177].
- ניתן לצאת ידי חובת מתנות לאביונים בנתינת דבר מאכל או בנתינת מעות, שיכול ליהנות מהם בפורים[178].
- במתנות לאביונים איש רשאי לתת לאשה וכן אשה לאיש[179].
נשים וקטנים
- גם נשים נשואות נותנות מתנות לאביונים ואינם סומכות על נתינת הבעל[180]. אולם הבעל יכול לתת גם בשביל אשתו, ויכול לעשות זאת אף ללא ידיעתה[181].
- גם קטנים שהגיעו לחינוך יקיימו מצוה זו[182].
- מחנכים גם את הילדים מגיל קטן ביותר לתת מתנות לאביונים בקופת הצדקה[183].
*
משתה ושמחה
השמחה
- "שמחת פורים גדולה משמחת יום-טוב"[184].
זמן הסעודה
- מצוה להרבות בסעודת פורים, אולם החובה העיקרית היא לערוך משתה וסעודה ביום[185], שכך דרשו חכמים מהמילה "ימי" שבפסוק "ימי משתה ושמחה"[186]. ולכן, אין יוצאים ידי חובה בסעודה בליל הפורים, אם כי מצוה להרבות בסעודה גם בלילה[187].
- המנהג לערוך את הסעודה לאחר תפילת מנחה, אותה מתפללים בעוד היום גדול[188], כך שעיקר הסעודה היא ביום הפורים עצמו אף שנמשכת ללילה שלאחריו[189].
- ברם, בתי חב"ד העורכים סעודות למקורביהם ורוצים לזכותם בסעודת פורים יכולים לערוך את הסעודה סמוך לשקיעה, באם הדבר יאפשר לאורחים נוספים להשתתף בה, וכמו כן העוסקים במבצע פורים במשך כל היום עד קרוב לזמן מנחה ויוצא שעורכים הסעודה סמוך לסוף היום ונמשכת בעיקר לאחר מכן[190], ולכל הפחות יאכלו כזית קודם השקיעה[191].
- בני מוקפין ובני פרזות > גם בני המוקפין צריכים להרבות בסעודה ביום י"ד וכן בני הפרזות צריכים להרבות קצת בסעודה ביום ט"ו[192].
לימוד תורה לפני הסעודה
- כתב הרמ"א[193]: "טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה", אך יש ללמוד דבר קצוב ("מעט"), כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים סעודת פורים[194].
הסעודה
- להרבות בסעודה > יש להרבות בסעודת פורים בשמחה ובריבוי מאכל ושתיה בשפע[195].
- אכילת פת > נחלקו הפוסקים האם יש חובה לאכול פת בסעודה זו, ומדברי כ"ק אדמו"ר נראה, שיש להשתדל לכתחילה לאכול פת בסעודה זו, אם כי אין זה חיוב גמור, ויוצא ידי חובתו גם ללא פת[196].
- אכילת בשר > הפוסקים לא הזכירו חובת אכילת בשר בפורים, אולם כמובן שהדבר נכלל בהידור להרבות בסעודה ובשמחה, כמו בלחם[197].
- אכילת 'קרעפכין' > נהוג לאכול 'קרעפכין' [=כיסנים הממולאים בשר] בסעודה זו.
- "עד דלא ידע" > החובה העיקרית בסעודה זו היא לשתות יין[198] "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כאשר להגדרה זו פרשנויות רבות, ישנו הפירוש כפשוטו – לשתות ברמה כזו שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי[199], וכך מובא בשולחן ערוך[200], אולם הרמ"א[201] כתב שדי בכך שישתה יותר מרגילותו ומתוך כך ישקע בשינה, ובשנתו הרי אינו מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.
- כ"ק אדמו"ר הזכיר כמה פעמים את פסק השולחן ערוך, שיש לשתות עד דלא ידע כפשוטו, ואין חוששים שמא ייצא מכך דבר בלתי רצוי ח"ו[202].
אכן, ברוב השנים שלאחר גזרת המשקה, הודיע בכתב ובעל-פה שגזירה זו עומדת בתוקפה גם בפורים, בעיקר לגבי תלמידי התמימים, ולכן בכמה מהתוועדויות פורים במשך השנים, היה מורה שאחד החסידים יוציא ידי חובה את הקהל ב"עד דלא ידע" כפשוטו, אם כי היו איזה פעמים שאף עודד שממנו יראו וכן יעשו[203].
ברכת-המזון ותפלת ערבית
- יש להיזהר שלא יימשך בסעודתו ושתייתו ולא יקרא קריאת שמע ויתפלל תפלת ערבית, וכן לברך ברכת המזון.
- גם אם גמר סעודתו בליל ט"ו (או במוקפין – בליל ט"ז) אומר "ועל הניסים" בברכת המזון, כיון שהתחיל ביום[204]. אכן, אם כבר התפלל ערבית באמצע הסעודה – אינו אומר עוד בברכת המזון "ועל הניסים"[205].
[1] מרדכי מגילה סי' תשעז. תשב"ץ קטן סי' עג. מנהגי רבי אייזיק טירנא ומנהגי מהרי"ל, מנהגי פורים. רמ"א בדרכי משה סי' תרצד ובהגהה שם ס"א. וע"ע מטה יהודה סי' תרצד. כף החיים שם סקכ"ב.
[2] תשובות הגאונים סי' מ.
[3] שיחות קודש תשכ"ו ע' 219. וראה התקשרות גל' א'קל ע' 10 הע' 50. וש"נ.
[4] שכן ברור שמחצית השקל שבזמננו עניינה צדקה ולכן אין מקום לחשש. וראה גם שו"ת זכר שמחה סי' עו. ועוד.
[5] ספר המנהגים ע' 73. וראה גם כף החיים סי' תרצד סקכ"ה. וכך משמע מלשון המהרי"ל שהביאו הרמ"א בדרכי משה.
וטעם הדבר, כתב הכף החיים שם – כדי שהצדקה תצטרף עם התענית לכפר. וכן מצינו בשיחות כ"ק אדמו"ר שמקשר את ענין הצדקה ו'מחצית השקל' לתענית-אסתר (ראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 440).
[6] וכן מובא בלוח כולל חב"ד. וראה התקשרות שם סוה"ע 45. על מנהגים ומקורותיהם (מהדורת תשע"ג) ע' קעז ואילך.
[7] מג"א ר"ס תרצד. וכ"ה בלוח כולל חב"ד.
[8] רמ"א בהגהה שם לפי המרדכי, והוא לפי הירושלמי שקלים פ"א ה"א "שלש תרומות נאמרו בפרשה". אבל במקור הדברים במרדכי הוא משום שלש פעמים 'מחצית השקל' האמור בפרשה. וכ"ה בתשב"ץ קטן שם ובהגהות מנהגים טירנא פורים אות מט. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 439.
[9] רמ"א בהגהה שם.
[10] מנהג זה נובע ככל הנראה מדברי המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרצד ד"ה ויש ליתן), שכתב שבמדינות בהם חצי המטבע המקומי אינו נחשב למטבע חשוב, אין זה נחשב לנתינת מחצית השקל, ולכן כיום נותנים שלוש חצאי דולר, אלא שמאחר ואין לכל אחד מטבע של חצי דולר, לכן ישנם גבאי צדקה המחזיקים מטבעות אלו ומשלמים להם את שווי שלושת חצאי הדולר ועל ידי כך קונים מהם את המטבעות הללו ואותם נותנים לתוך הקופה.
[11] מאחר שסבורים שמנהג זה היה שייך בעבר, לפני כיובל שנים, כאשר לא היו באה"ק מטבעות של מחצית, ואילו כיום יש כבר מטבע מקומי של מחצית ואין צורך בכך, מה גם שבאותם ימים מטבע של חצי דולר היה מעורב בכסף ממש ואילו כיום הוא עשוי מתכת פשוטה – ראה פסקי תשובות סי' תרצד הע' 25. התקשרות שם הע' 48. אכן, יצויין כי יש מחסידי חב"ד הנוהגים כן גם כיום. וע"ע מדור הלכות בטעמיהן (הרמ"מ והבה שי') בעיתון כפר חב"ד גליון פורים תשע"ו מש"כ בזה. וש"נ.
[12] ביאור הלכה שם. וראה גם כף החיים שם סק"ק. מנהג זה נפוץ כיום בעיקר בקרב קהילות הספרדים, אולם יש המחמירים כן גם בין אנ"ש.
[13] ראה משנ"ב שם. ובספר המנהגים ע' 74, ממנהגי כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ובהדגשה ש"אין זה הוראה לרבים": "עבור אשתו ובניו ובנותיו הקטנים". אך בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 439 (מוגה): "מפורסם המנהג ליתן גם עבור כל בני הבית".
[14] ראה הגהות מיימוניות שהובא במג"א שם. כף החיים שם סקכ"ז.
[15] שכן מצד המנהג שאביה נותן גם עבורה – זהו רק עד שתגדל, כמו בבן, שנותן עליו "עד שיהיה איש" (פיהמ"ש לרמב"ם שקלים פ"א מ"ג), ולאחר מכן צריכה לתת בעצמה מצד כפרה. וכן הובא בהל' פורים מהגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה שהובאו בכפר חב"ד גליון פורים תשע"ה. ע"ש.
[16] שיחות קודש תשנ"ב ח"ב עמוד 788. וראה בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה, שאם בלאו הכי האב נותן עבורם, כדלהלן בפנים, יכול ליתן להם כסף זה גופא ובכך יוצא ידי שניהם.
[17] מנהגי טירנא, הגהות מנהגים אות מט, הובא בדרכי משה שם בשם מהר"י ברונא. משנ"ב סי' תרצד סק"ה. ויש שרצו לדייק מהלשון בספר המנהגים שנותנים רק עבור בניו ובנותיו הקטנים והם אינם בכלל זה, אולם בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה מובא ליתן גם עבור העוברים, בנו הרב שלום דובער אשכנזי שי' מסר שכ"ז הוא משום כפרה, וכפי שנהגו לעשות כן עבור העוברים בכפרות וכן בהושענות. ואכן כך מובא בכף החיים שם סקכ"ז. ולפ"ז הוא גם עבור נקבות עוברות (וכן כתבו בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קפג. תורת המועדים פורים ע' קא. ולא כפי שנכתב בהל' פורים הנ"ל).
[18] שקלים פ"א מ"ג ובפירוש המשניות לרמב"ם שם. משנה ברורה שם סק"ה.
[19] ראה מג"א סי' תע ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ה. והוא דלא כמקור חיים שכתב דלא מהני התרת נדרים בזה. וראה מנהג אבותינו בידינו פי"ג הע' 86. וש"נ.
[20] לפי שו"ע אדה"ז סי' תע ס"ח, ובנדו"ד – ראה ערך שי או"ח סי' תע.
[21] שו"ת זכר שמחה סי' עז.
[22] לפי שו"ע יו"ד סי' ריד ס"א. שו"ע אדה"ז סי' רמט סי"ג. וראה שער הכולל פמ"א אות ג.
[23] לפי שו"ע אדה"ז סי' תע ס"ח. וכן הובא בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה.
[24] בנטעי גבריאל הל' פורים פכ"ז ס"ו הביא משו"ת תפארת אדם ח"ג סי' כא, שאם התחיל לתת עבור אשתו ובנותיו יכול להפסיק, משום שאין בזה מנהג כמו בבניו הקטנים. אמנם למנהגנו אין לחלק ביניהם וחשיב ככל נדר לצדקה. וכן הובא בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה. ע"ש.
[25] זאת מאחר שעיקר הצדקה לעניים לצרכי פורים ניתנת כ"מתנות לאביונים" ואלו הם ה"מעות פורים" שלנו, אלא שנותנים בנוסף גם 'מחצית השקל' ולכן מייחדים אותה למטרות נוספות – ראה ליקוט מנהגים שונים במנהג אבותינו בידינו פי"ג ס"ו. וש"נ.
[26] ראה שיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. וראה כף החיים שם סקכ"ב. פסקי תשובות סי' תרצד אות ד ובהע' 28.
[27] אולם אין הדבר בא לשלול גם נתינה לצדקה כפשוטה, עבור העניים לצרכי פורים, וכפי שמובא בשיחות אחרות – ראה ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 303 ובהע' 44. תנש"א ח"א ע' 320.
[28] ארחות מנחם ע' קטז.
[29] אליה רבה סי' תרפו סק"ד, כיון דהוי דבר שבחובה. משנה ברורה סי' תרצד סק"ג. נטעי גבריאל פכ"ו ס"ח וס"י ובהערות שם. פסקי תשובות סי' תרצד אות ז.
[30] ראה מגילה יד, א.
[31] שו"ע סי' תרפז ס"א.
[32] ראה תוס' שם ד"ה וחייב. ר"ן שם. מג"א סי' תרצב סק"ז. שערי תשובה סי' תרפז סק"א.
שכן קריאת המגילה בלילה היא מדרבנן (טו"א מגילה שם ד"ה כגון. פני יהושע שם. שו"ת נודע ביהודה סי' מא. ועוד), ואילו קריאתה ביום היא מדברי קבלה, ולחלק מהפוסקים אף דינה כשל תורה (ראה ר"ן שם. שו"ע סי' תרצו ס"ו. ט"ז סי' תרפז סק"ב. וע"ע בהמצויין באנציקלופדיה תלמודית מע' דברי קבלה).
[33] יומא כג, א. ובכ"מ.
[34] ערוך השולחן סי' תרפז סק"ג. וכן ראה בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' א'פז שנשאל במי שהיה חבוש בבית-האסורים והניחו לו לצאת יום אחד בשנה, האם ימתין עד יוהכ"פ או עד פורים, משום מגילה ופרסומי ניסא. והשיב, דכיון דקיי"ל דאין מעבירין על המצוות, הלכך המצוה הראשונה שתבוא לידו שאינו יכול לעשותה בין כתלי בית האסורים קודמת, ואין משגיחין אם המצוה הראשונה שפגע בה תחילה היא קלה או חמורה. והובאו דבריו בשו"ע אדה"ז קו"א לסי' רעא סק"ג. וראה בהרחבה מדור הלכות בטעמיהן (להרמ"מ והבה שי') בעיתון כפר חב"ד גליון פורים תשע"ח ובהערות שם.
[35] שבניגוד לחיובו האישי, כאשר יש לו מגילה או יכול לקוראה, ודאי מתחייב תחילה בקריאת הלילה, כאמור לעיל בהערה הקודמת. אולם כשקורא לאחרים, אם אינם יכולים לשמוע הקריאה אלא באחת מן הפעמים, הרי דינם כאנוסים שאין להם מגילה, שאזי כבר קודם החיוב פסקינן להו שיקראו כפי החיוב העיקרי שנפסק להלכה, שהוא ביום, והוא ע"ד המבואר גבי מי שיש לו כוס אחת לקידוש ולפניו קידוש של יו"ט וקידוש של שבת.
וה"ה נמי לאלו היוצאים ל'מבצע פורים', אם יכולים להעדיף שלא לצאת לזכותם בלילה שמא לא יוכלו לזכותם ביום, שכאן לא שיך לדינא דאין מעבירין על המצוות, כיון שאין זו מצוה המוטלת עליו (ראה שו"ת בית יהודה סי' מח. ועיג"כ מג"א סי' קמז סקי"א. וכ"כ בהלכות ומנהגי חב"ד ע' 150. וכ"ה בהל' פורים לפי פסקי הגרמ"ש אשכנזי ע"ה שנדפס בכפר חב"ד גליון פורים תשע"ה ובהע' 26 שם).
[36] מגילה ד, א. ערכין ג, א. טושו"ע סי' תרפט ס"א.
ולמרות שזו מצות עשה שהזמן גרמא, אך מאחר שגם הן היו ונושעו מאותו הנס, לכן אף הן חייבות בפירסומו (כפירוש רש"י במגילה שם. תוס' פסחים קח, ב ד"ה היו ובמגילה שם ד"ה נשים. ולהעיר שאדה"ז הכריע כפירוש זה בסי' תעב סכ"ה), מה גם שהתשועה וההצלה עצמה הגיעה בזכות אשה – אסתר המלכה (כפירוש רש"י פסחים שם ד"ה שאף. שבת כג, א ד"ה היו בפירוש הב'. רשב"ם פסחים שם. ועוד).
[37] שו"ע שם ס"ב בשם י"א.
[38] ולכן כתב הרמ"א שנוסח הברכה לנשים הוא "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה" [וראה להלן בפנים סמ"ט לענין ברכות המגילה לנשים] – ראה מג"א שם סק"ז בדעתו.
ואי"ז סתירה למה שאף הן היו באותו הנס וחייבות כמו הגברים, דעדיין יתכן חילוקים באופן החיוב. ולהעיר מהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים סימן מגיד. הערות וציונים להל' ליל הסדר סי' תעב שם אות יד.
[39] ראה דרכי משה סי' תרצ סק"ח בשם האור זרוע סי' שסח. קיצור שו"ע סי' קמא ס"ז.
[40] ראה פמ"ג סי' תרפט א"א סק"א.
[41] ראה בהמובא אודות גיל חינוך לענין זה בפסקי תשובות סי' תרפט סק"ח, והאמור בפנים הוא מפי כמה מורי הוראה למעשה, שכן בגיל חינוך צריך הילד לקיים המצוה כתיקונה, וקודם לכן לא שייך למיקרי ביה גיל חינוך.
[42] ראה שו"ע סי' תרפט ס"ו.
[43] מג"א שם סקי"א.
[44] שו"ע סי' תרפז ס"א.
בא"ר סי' תרפח סקי"ט, הובא בכף החיים סי' תרפז סק"ז, כתב שלכתחילה יש לקרותה עד חצות. אמנם אין כן דעת רוב הפוסקים, כמובא במג"א שם סק"א בשם הרא"ם, דלא חיישינן במגילה דלמא אתי למיפשע, כיון דחביבא להו, ובפרט שעיקר מצותה ביום.
[45] ערוך השולחן סי' תרפז סק"ד.
[46] בכ"ש מהמובא להלן בהערה הבאה. וע"ע – לדעת החולקים דלקמן – פרי מגדים סי' תרצד משב"ז סק"ג. משנה ברורה שם סקי"ד. ערוך השולחן סי' תרפז סק"ד.
[47] ראה שו"ע סי' תרצב ס"ד משו"ת תרומת הדשן סי' קד. לבוש שם ס"ד. מג"א שם סק"ז. משנ"ב שם סקי"ג-ד וביאור הלכה שם, דלא כהפרי חדש סי' תרפז סק"א וסי' תרצב סק"ד שדחה מנהג זה וכתב שאין יוצאים י"ח בקריאת המגילה קודם צאת-הכוכבים.
[48] ביאור הלכה שם. וראה שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' מג, שיכולים לקרותה אף בברכה. אבל בשו"ת יד מרדכי סי' יג כתב שכיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים – מדי ספיקא לא נפקא, וספק ברכות להקל.
[49] ע"פ המבואר בהערות הקודמות.
[50] שלא ייראה כסתירה, שמצד אחד מחשיבים את פלג-המנחה כיום ומתפללים מנחה ומאידך מחשיבים אותו כלילה וקוראים מגילה של לילה – מג"א שם.
[51] ראה מג"א סי' תרפז סק"א. אלי' רבה סי' תרפח סקי"ט, ושמצא כן בספר אמרכל. וכ"כ בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רפו. משנ"ב סי' תרפז סק"ג.
[52] ט"ז סי' תרפח סק"ו. שו"ת נודע ביהודה קמא סי' מא. מטה יהודה סי' תרפז סק"ב.
[53] ראה ילקוט יוסף סי' תרפז הע' א. וש"נ.
ולכאורה יכול לקוראה אף בברכה, דממה נפשך, אם אינו יוצא בקריאה של לילה – הרי קורא עתה קריאת היום. ומכל מקום ראוי שיקרא שנית לשל יום אחר הנץ וישמע הברכה מאחר.
[54] שו"ע סי' תרפז ס"א.
[55] לפי משנ"ב שם סק"ה. וראה בהרחבה ילקוט יוסף סי' תרפז ס"ז. וש"נ.
[56] רמ"א סי' תרצב ס"ד ובמשנ"ב שם סקט"ו.
[57] ע"ד דברי הרוקח סי' שנג.
[58] כף החיים סי' תרפז סק"ו.
[59] משנ"ב סי' תרצב סקי"ד לפי מג"א שם סק"ז.
[60] ראה לוח יומי הלכה למעשה.
[61] הליכות שלמה פי"ט הע' ג. פסקי תשובות סי' תרצב אות ח.
[62] שו"ע סי' תרצ ס"ג.
ובמשנ"ב שם סק"ח ובכף החיים שם סקט"ו, שבאם אין לו מגילה אחרת – קורא בה לכתחילה.
[63] ולכתחילה לא תחסר בה אפילו אות אחת, ותהיה כתובה כולה בדקדוק חסירות ויתרות כמו בספר-תורה – ראה כף החיים שם סקי"ד. ברכת הבית, שערי בינה סי"ב.
[64] שערי אפרים שער ו סנ"ט ובפתחי שערים שם. סידור דרך החיים דיני קריאת המגילה ס"ב. הליכות שלמה מועדים פי"ט ס"ב.
[65] תורת מנחם – רשימת היומן ע' שצה. היום יום י"ד אדר שני. ספר המנהגים ע' 73 (וראה בהמצויין בשוה"ג שם). וראה צילום ממגילה זו בספר התולדות כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' 21. כ"ק אדמו"ר השתמש בשנים האחרונות במגילה הכתובה במתכונת זו – ראה ארחות מנחם ע' קכ.
[66] ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קכו. הליכות שלמה מועדים פי"ט ס"א. פסקי תשובות סי' תרפט אות ג. וש"נ. וראה בהרחבה בשיטת כ"ק אדמו"ר בזה בנתיבים בשדה השליחות פט"ז ס"ז ובבירורי הלכה סי' יג. וש"נ.
[67] נתיבים בשדה השליחות שם ס"ח ובבירורי הלכה שם בסוף הסימן. ושם, אם מי שהוא כבד שמיעה יכול להוציא אחרים ידי חובתן בקריאה.
[68] אודות סדר העדיפויות באופן קריאת המגילה למי שאינו יודע לקוראה עם טעמים, נאמרו כמה דעות בפוסקים: במג"א סי' תרצא סק"י מבואר שאם אינו יודע לקרוא בטעמים יעמוד לידו אדם אחר שיקריא לפניו את המגילה עם הטעמים, ובשעת הדחק, שאין מי שיכול להקרותו מותר לכתוב את הטעמים (בעיפרון) ע"ג המגילה עצמה, ובעדיפות שלישית (כפי הנראה מהרצאת דבריו, דלא כמו שהבין בדבריו בקסת הסופר סי' כח ס"ח. וע"ע לוח יומי הלכה למעשה, פורים תשע"ט, הע' 69. ואכ"מ) – שיקראנה בלא טעמים. אבל בערוך השולחן שם סקי"ד כתב: "ולענ"ד מוטב לקרותה בלא טעמים מלכתוב הטעמים במגילה". ובשערי אפרים שער ו סנ"ח משמע שמוטב לכתחילה לקרותה בלא טעמים עוד יותר מאשר שמישהו יקריא את הטעמים לבעל הקריאה מתוך החומש. ועד"ז כתב בקיצור שולחן ערוך סי' קמא סי"ח.
ונראה כי למעשה, קשה הדבר שאחר יקריא לו מבלי שיאבד כוונתו ויוכל לשמוע המגילה מפי הקורא, וכמ"ש בפתחי שערים לשער אפרים שם ובקיצור שולחן ערוך שם. מה גם, שיש שנהגו לכתחילה לקרוא את המגילה ללא טעמים (ראה בהמצויין בלוח יומי שם), לכן במצב שאין בנמצא מי שיקרא בטעמים כדבעי – יקראוה בלא טעמים. אך אם אפשר בקל לסייעו ע"י סימנים וכיו"ב – כמובן שעדיף ויקרא בטעמים.
[69] ראה בזה לענין קריאת התורה באשל אברהם מבוטשאטש מהדו"ת סי' קמב. הלכה ברורה סי' קמב ס"א-ב. אבל ראה הליכות שלמה הל' תפלה פי"ב סכ"ד [ומה שמוכיח כן בהע' לה מהא דקרא ואהבת במלעיל יצא י"ח – דין זה עצמו צריך מקור ואינו מוסכם כלל. ואכ"מ]. פסקי תשובות סי' קמב סוף אות ה ובהע' 16 [וצ"ע ציונו להא"א].
[70] שו"ע סי' תרצ סי"ד ובמשנ"ב סק"נ. וראה ביאור הלכה שם ד"ה אין מדקדקין.
[71] ראה נטעי גבריאל פמ"ד סוס"ח וש"נ.
[72] ראה ערוך השולחן סי' תרצ סק"כ, שאם לא החזירוהו אינו מעכב בדיעבד, וכ"ד עוד אחרונים, ולכן נראה דאם לפועל לא חזר יש לו על מי לסמוך.
[73] נטעי גבריאל שם סי"ד. לוח יומי הע' 79. ושם, דאם ברי לו שהקורא לא טעה אלא שיש המכחישים אותו – אי"צ להחמיר ולשמוע המגילה שוב.
[74] כנ"ל בסעיף הקודם וש"נ.
[75] משנ"ב סי' תרצ סקנ"ב.
[76] ספר המנהגים ע' 73. וראה גם אוצר מנהגי חב"ד ע' רנח ואילך.
[77] רמ"א סי' תרצ סט"ו ומשנ"ב שם.
[78] כשיטת הגאון הרוגוצו'בי בצפנת פענח על הרמב"ם השמטות לח"ג.
[79] ספר המנהגים ע' 73. אגרות קודש חי"ב ע' א.
וראה בארחות מנחם ע' קכו שכמה פעמים הבחינו שכ"ק אדמו"ר היה מנענע את המגילה בפעם השנייה יותר מבפעם הראשונה.
[80] כפשוט, וכך נהג כ"ק אדמו"ר – ראה ארחות מנחם ע' קכה.
[81] שו"ע סי' תרצב ס"א.
[82] ספר המנהגים ע' 73.
[83] מג"א ר"ס תרצב.
[84] ראה שו"ע אדה"ז סי' ריג ס"ו.
[85] שו"ע סי' תרצ סי"ד.
[86] ראה שו"ע אדה"ז סי' קכד ס"ב.
[87] ראה להלן בפנים סנ"ט.
[88] ראה שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' לג. וכך נהג כ"ק אדמו"ר, שהיה מברך את הברכות בעצמו יחד עם השליח-ציבור וממהר לסיימן לפני שמסיים השליח-ציבור כדי לענות אמן על ברכותיו (וע"ד המבואר בשו"ע אדה"ז סי' תריט ס"ח) – ארחות מנחם ע' קכא וראה בהערות שם.
[89] מג"א סי' תרצ ס"א ומחה"ש שם. וראה גם שו"ע אדה"ז סי' ח ס"ג.
[90] פרי מגדים אשל אברהם ריש סי' תרצ.
[91] רמ"א סי' תרצ סי"ח ובסי' תרצב סוס"א. סידור אדה"ז. וראה נתיבים בשדה השליחות פט"ז הע' 5.
[92] כף החיים סי' תרצ סקכ"ד.
[93] שו"ע סי' תרצ סט"ז.
[94] ראה שו"ע אדה"ז סי' ריג סוס"ו, לפי מג"א סי' תרפט סק"י. וראה בציונים שבמהדורה החדשה שם הע' עח.
[95] מג"א סי' תרצב סק"ב ומחצית השקל שם.
[96] לפי המובא לעיל בסעיף הקודם.
[97] לפי שו"ע אדה"ז סי' רעג ס"ו.
ויכול לומר ". . וציוונו על מקרא מגילה" וכן את ברכת "שהחיינו", שכן מכח דין "ערבות" נחשב כמחויב בדבר (לפי שו"ע אדה"ז סי' קסז סכ"ג).
[98] ראה שו"ע אדה"ז סי' תפד ס"ד: "ואם הם אין יודעים לברך ברכת המזון יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מילה במילה, ואינו כמברך לבטלה, כיון שהן עונין אחריו כל מילה ומילה, והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו". וראה נתיבים בשדה השליחות פ"ט הע' 3. שיעורי הלכה למעשה סי' עא אות ג.
[99] ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' נג-נד. פסקי תשובות סי' תרצב ס"ז. שבח המועדים פ"ח הע' 27*. התקשרות גל' תשסג שכשכ"ק אדמו"ר קרא לנשים בבית הרב כל אחת מהנשים בירכה בעצמה.
[100] משנ"ב סי' תרצ סק"א.
[101] הליכות שלמה פי"ט ס"ג. ראה בהמצויין בנתיבים בשדה השליחות פט"ז ס"ה הע' 7.
[102] ראה שם בפנים ובהע' 6.
[103] נתיבים בשדה השליחות ח"ב, פט"ז ס"ו ובהע' שם.
[104] כשיטת הפר"ח סי' תרפט סק"ט. וכן דעת הגרמ"ש אשכנזי ע"ה, נתבארה בהרחבה בקונטרס שערי תפלה ומנהג – פורים (כפר חב"ד תשע"ד) סי' י. וראה גם קובץ יגדיל תורה שנה ה ע' קעה ואילך. הלכות ומנהגי חב"ד ע' 162 הע' 121.
[105] ראה נתיבים בשדה השליחות שם ס"ו ובהערות שם. וש"נ.
[106] ראה הליכות שלמה תפלה פכ"ג דבר הלכה אות ג, ודלא כמ"ש במקראי קודש פורים סי' לה. ויש להאריך בזה. ואכ"מ.
[107] משנ"ב סי' תרצב סק"ט.
[108] ראה משנ"ב שם. שו"ע אדה"ז סי' רו ס"א. וראה הל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה שלכאורה חוזר רק על ברכת "על מקרא מגילה", שהיא על עצם המצוה, ולא על עצם היום.
[109] שו"ע סי' תרצב ס"ב. משנ"ב שם סק"ט.
[110] משנ"ב שם.
[111] ראה בהרחבה קובץ הערות וביאורים גל' א'לב ע' 60 ואילך. נתיבים בשדה השליחות פט"ז הע' 13 (מיוסד על המובא במשנ"ב שם, שדינו כמו בקריאת שמע שמותר להפסיק בין הפרקים מפני הכבוד, וע"ש בשער הציון סקי"א מה נחשב בין הפרקים במגילה, דהרב שלמה קלוגר כתב ש"פרקי" המגילה הם: מתחילתה עד "איש יהודי" ובין "איש יהודי" ל"בלילה ההוא" ואילו במחצית השקל שם סק"ד כתב שהפרקים הם פרשיות המסורה).
[112] שו"ע סי' תרצב ס"ב. משנ"ב שם סק"ט.
[113] מג"א סי' תרצ סקכ"ג. וראה להלן בפנים לגבי נשים.
[114] ראה משנ"ב סי' תרפז סק"ז.
[115] לפי משנ"ב שם. ועיין פסקי תשובות על אתר. וש"נ.
[116] כלדעיל בפנים סמ"ו.
[117] פמ"ג אשל אברהם סו"ס תרפט. משנ"ב סי' תרצ סוסקכ"ו. וע"ע להלן בסעיף הבא. וראה לעיל בפנים סמ"ב לענין הברכות.
[118] ולכתחילה ישמיע לאוזניו מה שקורא.
[119] פמ"ג סי' תרצ מש"ז סק"ו. משנ"ב שם סקכ"ו.
[120] ומקיים 'ברוב עם' על ידי שמיעה מהחזן מילה במילה. ולהעיר ממנהגנו בהפטרה, לפי שו"ע אדה"ז סי' רפד סי"א ובמוסגר שם.
וראה הל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה הע' 58, שאפילו שקשה לשמוע ולקרוא יחד, אך כתב אדה"ז סי' תקצ סוסי"ד, בענין שמיעת כמה קולות שופר, ש"חביב הוא על השומע לפי שאינו אלא פעם בשנה הוא נותן דעתו ושומע אפילו כמה קולות", ולכאורה ה"ה במגילה.
[121] לפי שו"ע אדה"ז סי' תקפט ס"ה.
[122] לפי שו"ע אדה"ז סי' קפג ס"י. וראה משנ"ב סי' תרפט סק"ה וסי' תרצ סקי"ט. הל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה שם.
[123] לענין עמידה בשעת ברכות המגילה – ראה לעיל בפנים סמ"ג.
[124] שו"ע סי' תרצ ס"א ובכף החיים שם סק"א.
[125] כיון שהעמידה היא רק מצד כבוד הציבור, ובדליכא ציבור אין חובה. וראה גם כף החיים שם סק"ג.
[126] ראה ס' תניא סי' מ.
[127] רשימות דברים ח"א ע' קפז.
[128] ארחות מנחם ע' קכג.
[129] ראה תורת מנחם – רשימת היומן ע' שצה.
[130] שו"ע סי' תרצ סי"ז.
[131] ספר המנהגים ע' 73. וראה כף החיים סי' תרצ סקק"ד. ארחות מנחם ע' קכא הע' 36.
[132] משנ"ב סי' תרצ סקנ"ו מפמ"ג. וראה הל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה הע' 30.
[133] ספר המנהגים ע' 73. וראה המובא באוצר מנהגי חב"ד ע' רנו ואילך.
בפועל נהוג שהכאה זו היא רק כאשר השליח ציבור אומר המן ולא כאשר הציבור אומרים אותו, כגון באמירתם "עשרת בני המן", ודלא כמ"ש בלוח כולל חב"ד.
כ"ק אדמו"ר היה מכה ברגלו בכל פעם שנזכר המן במגילה אלא שבכולם הכה קלות ואילו כשנזכר באיזה תואר היה מרבה להכות – ראה הנהגות שונות בזה בארחות מנחם ע' קכד.
[134] רמ"א סי' תרצ ס"ד וסי"ז.
[135] הל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה.
[136] ספר המנהגים ע' 74.
[137] ארחות מנחם ע' קכז. וכ"ה בכף החיים סי' תרצ סק"צ בשם הבן איש חי, ש"כשאומר 'ויקר' ישים ידו על התפילין וינשק".
[138] ראה בהרחבה שיחת כ"ק אדמו"ר פורים תשט"ז (הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר ונדפסה בשבח המועדים ע' 127 ואילך ובתורת מנחם חט"ז ע' 154 ואילך) מחלוקת הפוסקים בזה והנטייה כדעת המג"א סי' תרצ סק"כ ושכן משמעות דברי אדה"ז בסידורו.
[139] ראה אוצר מנהגי חב"ד ע' רסא. ארחות מנחם ע' קכו ובהע' 50.
[140] אולם בדיעבד ובשעת הדחק יוצא ידי חובה גם אם אשה שלחה לאיש ואיש שלח לאשה – ראה שו"ת בית שערים סי' שפ. שו"ת משנה הלכות ח"ד סי' פח. ועוד.
[141] שו"ע ורמ"א סי' תרצה ס"ד.
[142] ראה לקוטי שיחות חי"א ע' 322, ושם שגם כאלו שרק ספק אם הגיעו לחינוך – יש לנהוג באופן של "ספיקו לחומרא", שיקיימו גם הם, כיון שהוא לכתחילה ובקל בנוגע לעשיית מצוות, שדי חמד כללים מערכת הס' ס"ק ל, מג ועוד.
בשיחת ש"פ תרומה תש"מ הציע כ"ק אדמו"ר שיערכו כינוסי ילדים ביום הפורים ובמהלכם יקיימו הילדים משלוח מנות ומתנות לאביונים עם חבריהם.
[143] ראה מקור חיים סי' תרצה בשם השל"ה. מהרש"א מגילה ז,א. וראה שיחות קודש תשל"ו ח"א ע' 565.
[144] ראה יוסף אומץ סי' תתרצט. ברכי יוסף סי' תרצה סק"ד. כף החיים שם סקל"ד. ערוך השולחן שם סקט"ו. שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' סה.
משלוח המנות ששלח כ"ק אדמו"ר כלל בקבוק משקה, אזני המן ממולאות פרג ובמשך השנים נוספו גם פירות – ארחות מנחם ע' קל-קלא.
[145] שו"ע סי' תרצה ס"ד.
[146] שכן בשו"ע שם נזכר גם שני מיני בשר, אף שברכת שניהם שווה.
[147] מג"א סי' תרצה בשם השל"ה. וראה גם לקוטי שיחות חי"ב ע' 537. ספר המנהגים ע' 47. אוצר מנהגי חב"ד ע' רעג.
[148] מקור חיים סי' תרצד סק"א בשם השל"ה, דהוי פורע חובו ממעות מעשר. אך להעיר שהמג"א ס'י תרצד סק"א העתיק דברי השל"ה אלו רק לגבי מתנות לאביונים. ואולי משום שהוא דבר הפשוט ואי"צ להדגיש כן אלא במתנות לאביונים, שהוא לכאורה בגדר צדקה. ולהעיר משו"ת כתב סופר סי' קלט גבי הקונה מיני מאכל ממעות מעשר ושולחו לעני בפורים אם יצא י"ח משלוח מנות. וע"ע ימי משתה ושמחה פכ"ד סוה"ע 47.
[149] ארחות מנחם ע' קכח. וראה מנהגי האדמו"ר [הריי"צ] בספר המנהגים ע' 74: "משלוח מנות לשלשה אנשים (מאכל ומשקה)". וכ"ה בתורת מנחם – רשימת היומן ע' קכג. וע"ע נטעי גבריאל פנ"ח הע' י.
מלבד זאת היה כ"ק אדמו"ר שולח מנות לאנשים נוספים – ראה ארחות מנחם ע' קכט-קל ובהערות שם.
[150] ארחות מנחם ע' קכח.
לאחר שהכינו לפני כ"ק אדמו"ר את המשלוחים, היה מגביה את המשלוח הראשון ואומר שהוא לכהן, מגביה את השני ואומר שהוא ללוי ואחר כך מגביה את המשלוח השלישי ואומר שהוא עבור הישראל, אולם הורה שאין צורך להקפיד בסדר מסירתם, שכולן שווים – אוצר מנהגי חב"ד ע' ערב.
[151] רמ"א סי' תרצו ס"ו.
וכן הורה כ"ק אדמו"ר שלא ישלחו לו מנות בשנת האבלות על אמו, בשנת תשכ"ה – נטעי גבריאל הל' אבלות ח"ב פל"ה הע' יט [דלא כבשבח המועדים פי"ד ס"ג], וכן בימי האבלות על הרבנית, בשנת תשמ"ח – שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ב.
[152] שו"ע סי' תרצו ס"ב. וראה גם נטעי גבריאל פע"ח הע' כ.
[153] ראה שדי חמד אסיפת דינים מערכת פורים סו"ס ו, משו"ת בנין ציון סי' מד. וראה גם אגרות קודש כ"ק אדמו"ר חכ"ג ע' קכז. וע"ע לקוטי שיחות חל"ג ע' 118 הע' 39. ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 94 הע' 14. ועוד.
[154] ספר השיחות שם ע' 302 הע' 115. אוצר מנהגי חב"ד ע' עדר.
[155] רמ"א סי' תרצה ס"ה.
[156] ראה נטעי גבריאל פנ"ו ס"ה ובהע' ו.
[157] ארחות מנחם ע' קכח ובהע' 56. וראה להלן הע' 161 אודות הנהגתו בזמן נתינת מתנות לאביונים.
[158] ערוך השולחן סי' תרצה סקט"ז. וראה נטעי גבריאל פנ"ד הע' ח.
[159] ראה נטעי גבריאל פנ"ו ס"ז ובהע' יא.
[160] ערוך השולחן סי' תרצד סק"ג.
[161] הליכות שלמה פורים פי"ט ס"כ.
[162] ראה צדקה ומשפט פ"ב. פסקי תשובות סי' תרצד סוסק"ב. וראה גם ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 296. נתיבים בשדה השליחות ח"ב פט"ז הע' 15. וש"נ.
[163] ראה כף החיים סי' תרצד סקי"ז וסי' תרצה סק"נ.
וכמובן אם בא לפניו עני קודם התפילה – ייתן לו קודם התפילה (ראה פסקי תשובות סי' תרצד הע' 3). אבל בהל' פורים מהגרמ"ש אשכנזי ע"ה, שבמקרה כזה יש לו לכוון שלא לצאת י"ח מצות מתנות לאביונים בזה אלא במה שנותן לאחר התפילה.
אודות הנהגת כ"ק אדמו"ר בזמן נתינת המתנות לאביונים, יש שכתבו שהקפיד לתת לאחר שקיים מצות משלוח מנות (ראה אורחות מנחם ע' קלא ובהערות שם. וכן מסר הרה"ח ר' מאיר הארליג שי'), אולם היו פעמים שנתן בעצמו מעות לעניים לאחר תפלת שחרית בדרכו לחדרו הק', או שיצא במיוחד מחדרו הק' לתת מעות לעניים שעמדו בסמוך (ראה אוצר מנהגי חב"ד – אדר ע' ערה. וכן מסר המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר שי').
[164] ראה ברכי יוסף סי' תרצד. ערוך השולחן סי' תרצה סקי"ז. הליכות שלמה פי"ט סכ"ב ובהערות שם. וכך הקפיד כ"ק אדמו"ר – ראה אוצר מנהגי חב"ד שם.
[165] וכדעת הפוסקים שבהערה הקודמת, שלא תהיה ההפרשה קודם הפורים והשליח יתן ביום הפורים, אלא שממנה את השליח שיעשה ההפרשה ביום הפורים עצמו – ראה פסקי תשובות סי' תרצד סק"ח ובהע' 47. ומכל מקום ודאי שאם עשה גם ההפרשה קודם הפורים יש לו לסמוך על דעות הפוסקים כן המצויינים שם.
[166] שו"ע סי' תרצד ס"ד.
[167] ראה רמ"א סי' תרצה ס"ד ובמשנ"ב שם סקכ"ב.
[168] כנ"ל משו"ע שם.
[169] שו"ע סי' תרצד ס"א.
[170] משנ"ב שם סק"ב לפי ריטב"א מגילה ז, א. וכ"כ באגרות קודש ח"כ ע' קעז. חכ"ב ע' תכג. וראה גם שיחת כ"ק אדמו"ר פורים תשכ"א (תורת מנחם ח"ל ע' 148), ש"פ משפטים ופורים תשכ"ג (תורת מנחם חל"ו ע' 185 וע' 210). לקוטי שיחות ח"ב ע' 537. ח"ד ע' 1285.
[171] ראה ב"ח סי' תרצה. שערי תשובה שם סק"א ממחזיק ברכה שם סק"א וסק"ב. כף החיים שם סק"ז. ועוד.
[172] רמב"ם הל' מגילה פ"ב הי"ז. וראה גם אגרות קודש חכ"ב שם.
[173] כף החיים סי' תרצד סק"י. פסקי תשובות סי' תרצד הע' 10.
[174] כף החיים שם סקי"ב.
[175] הליכות שלמה שם סכ"ג. שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קכב.
[176] ולהעיר מצדקה ומשפט פ"ו הע' לז, שהוספה זו היינו מה שנותן לעניים נוספים, אבל מה שנותן לשני עניים המחויבים מעיקר הדין, אף אם נותן להם מעבר לשיעור המחויב – נחשב בכלל מתנות לאביונים ואין ליתנם מכספי מעשר. אולם בפשטות כל שהוא מעבר למחויב מעיקר הדין, גם אם נותן רק לשני אביונים – יכול ליתן ממעשר כיון שאינו בגדר חובה, שנאמר שפורע חובו ממעשר.
[177] ראה מג"א סי' תרצד סק"א בשם השל"ה מסכת מגילה, נר מצוה אות ד. משנ"ב שם סק"ג.
[178] משנ"ב שם סק"ב לפי ריטב"א מגילה ז, א. וראה פמ"ג משב"ז שם סק"א.
[179] רמ"א סו"ס תרצה.
[180] מג"א סי' תרצה סקי"ד. אלי' רבה שם סקי"ג. משנ"ב שם סקכ"ה. אגרות קודש ח"כ ע' קעז.
[181] הליכות ביתה סי' כד הע' נה בשם הגרש"ז אויערבך.
[182] ראה לקוטי שיחות חי"א ע' 322, ושם שגם כאלו שרק ספק אם הגיעו לחינוך – יש לנהוג באופן של "ספיקו לחומרא", שיקיימו גם הם, כיון שהוא לכתחילה ובקל בנוגע לעשיית מצוות, שדי חמד כללים מערכת הס' ס"ק ל, מג ועוד.
בשיחת ש"פ תרומה תש"מ הציע כ"ק אדמו"ר שיערכו כינוסי ילדים ביום הפורים ובמהלכם יקיימו הילדים משלוח מנות ומתנות לאביונים עם חבריהם.
[183] ראה תורת מנחם תשמ"ז ח"ב ע' 561.
[184] תורה אור צח, א. הובא בס' המנהגים ע' 74. וראה בהמצויין בהלכות ומנהגי חב"ד ע' 167 הע' 157.
שמחת פורים היא בכל רגע ורגע מהמעת לעת דיום הפורים – ראה בהרחבה לקוטי שיחות ח"ז שיחה ג' לפ' ויקרא.
[185] טור ורמ"א ריש סי' תרצה.
[186] מגילה שם.
[187] טושו"ע שם.
[188] רמ"א שם ס"ב. וראה גם נטעי גבריאל הל' פורים, בחלק השו"ת סי' כג. וש"נ.
[189] וכך הובא גם בספר המנהגים שם ובלוח כולל חב"ד.
אמנם מובא ש"עיקר ההתוועדות אצל רבותינו נשיאנו היתה נערכת בליל ט"ו, היינו, הלילה שבין י"ד לט"ו" (ראה הביאור בזה בשיחת כ"ק אדמו"ר פורים תשי"ט – תורת מנחם חכ"ה ע' 138 ואילך), אולם אין ללמוד מכך גם על איחור תחילת הסעודה, שצריכה להיות עיקרה (ועכ"פ חלק עיקרי ממנה) ביום הפורים עצמו, וכך יש להשתדל לנהוג לכתחילה.
שאר ההתוועדויות הכלליות הנערכות אף במוצאי פורים, כמו גם התוועדויות כ"ק אדמו"ר – הינם לאחר שכל אחד כבר אכל את סעודת פורים בזמנה עם בני ביתו.
[190] ויש למצוא מקור קצת לזה, לפי המובא בתרומת הדשן סי' קי, שהיו טרודים במשלוח ומנות ומתנות לאביונים ולכן נמשכו עד המנחה ולא סעדו בשחרית. ע"ש. ואפשר, דהדבר נכון גם לענייננו, כשמרבים במצוות היום ובפרט בזיכוי הרבים בהם. ולהעיר גם מתורת מנחם תשמ"ו ח"ב ע' 835 הע' 64.
[191] ראה הלכות ומנהגי חב"ד ע' 166.
[192] ראה רמ"א שם. תורת מנחם חכ"ה שם.
[193] שם.
[194] ראה תורת מנחם תשמ"ו שם בפנים.
[195] ראה שבולי הלקט וטור, ולשון המאירי מגילה ז, ב: "חייב אדם להרבות בשמחה באכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר". וראה שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רחצ.
[196] ז"ל כ"ק אדמו"ר באגרות קודש ח"ה ע' רנו (הובא גם בשוה"ג לספר המנהגים שם): "אם יש חיוב לאכול פת בפורים – ראה הדעות בזה במג"א סי' תרצה סק"ט ובבאר היטב שם. במור וקציעה מחייב בפת וכ"כ בנימוקי אורח חיים (לבעהמח"ס מנחת אלעזר) ומציין לתוס' ברכות לח, א. מב, א. אבל בברכי יוסף סי' תרצה כתב דיצא בלא לחם. וכן מוכח דעת רבינו הזקן בשו"ע שלו סי' קפז ס"ח ובסידורו דאינו חוזר בברכת המזון אם שכח 'ועל הניסים'. אבל צע"ק ממה שכתב שם סי' קפח ס"י: "'ושמחת' . . ואין . . שמחה בלא אכילת לחם כו'. ע"ש. ואכמ"ל".
הרי שפסק בנדו"ד כהברכי יוסף (ממה שכתב "אבל הברכי יוסף", וכידוע בכללי הפוסקים בזה – ראה כללי הפוסקים וההוראה משו"ע אדה"ז כלל קמא. וש"נ) והוכיח הדברים מההלכה שהובאה גם בשו"ע אדה"ז ובסידורו שהשוכח "ועל הניסים" בברכת המזון בפורים אינו חוזר והיינו לפי הכלל שבמקום שאין חובה לאכול פת אינו חוזר על מה ששכח בברכת המזון. ומאידך מקשה צע"ק מההלכה דאין שמחה בלא לחם, אבל אי"ז כדי לשנות המסקנה שאין חובת אכילת פת בפורים, אולם ההדגשה ש"יצא בלא לחם", אבל לכתחילה יש להשתדל בזה, ולפי ההלכה ד"אין שמחה בלא לחם". וכדברים האלו כ"כ הריטב"א מגילה ה, ב ד"ה משתה. ודברי הברכי יוסף הנ"ל הובאו גם בשערי תשובה שם סק"א ובכף החיים סק"ג. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' נד אות ב. ואכמ"ל.
[197] ראה אגרות קודש שם, שאף שהוזכרה חובה זו ברמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו דבריו לא הובאו בפוסקים. אכן, הגם שאין זו חובה – ודאי שיש מעלה באכילת בשר בסעודה. ולהעיר משיחת כ"ו שבט תנש"א (תורת מנחם תנש"א שם ע' 294 ובהערות 24-5).
[198] כ"ק אדמו"ר הקפיד לעשות סעודה זו ביין דוקא [וכמו שכתבו הראשונים בזה, ד"לבסומי" היינו ביין דוקא], ולאחר מכן, בהתוועדות היה שותה 'משקה' (כפר חב"ד גל' 1848 ע' 28).
[199] כך מובא ברמב"ם שם. וכן משמעות האבודרהם הנזכר לעיל. וכן פסק הב"ח בסי' תרצה.
[200] שם ס"ב.
[201] שם, בשם המהרי"ל ועוד. וראה גם פמ"ג שם.
[202] ראה לקוטי שיחות חל"א שיחה ב' לפורים. שיחת פורים תשמ"ט (תורת מנחם תשמ"ט ח"ב ע' 454). ובכ"מ.
[203] ראה בהמצויין באוצר מנהגי חב"ד ע' רצ. הלכות ומנהגי חב"ד ע' 167.
[204] שו"ע סי' תרצה ס"ג.
[205] שו"ע אדה"ז סי' קפח סי"ז.
