בלוג

דיני יום-הכיפורים
א.
ליל ערב יום-הכיפורים
תחנון
א. מערב יום-הכיפורים ועד אחר ב' דראש חודש מרחשון אין אומרים תחנון .
ב. בקריאת-שמע-שעל-המטה בליל ערב יום-הכיפורים אין אומרים תחנון .

ב.
כפרות
זמנו
א. בערב יום-הכיפורים באשמורת הבוקר נוהגים לערוך את סדר הכפרות ולשחוט תרנגול לכפרה .
ב. אם אינו יכול לקיים מנהג הכפרות באשמורת הבוקר של ערב יום-הכיפורים – יכול לקיימו בכל עשרת ימי תשובה, שכולם חשובים ימי כפרה וריצוי .
ג. יש נוהגים לטבול במקוה לפני כפרות .

הכפרה
ד. נהגו לקיים המנהג בתרנגולים לבנים, אך אין לחזר אחריהם במיוחד .
ה. לוקחים תרנגולים לכל אחד מבני הבית – זכר לזכר ונקבה לנקבה, ואין מצרפים כמה אנשים לכפרה בתרנגול אחד .
ו. עיקר מנהג הכפרות הוא בתרנגול, אך אם אי אפשר לו לעשות כן – ניתן לקיים המנהג בשאר עופות (הראויים לשחיטה) ואפילו דגים (חיים) , אך לא בבהמות ועופות הראויות להקרבה בבית-המקדש, משום שנראה כמקריב קדשים בחוץ .
אם אינו יכול לעשות גם בשאר בעלי-חיים – יקיים המנהג בכסף . וכתבו הפוסקים שראוי ליתן סכום כדמי עוף , ובנוסח הכפרות יאמר "אלו המעות תלכנה לצדקה" .

כפרות למעוברת
ז. אשה מעוברת לוקחת שלשה תרנגולים, שתי נקבות – אחת עבורה ואחת נוספת שמא העובר נקבה, וכן תרנגול זכר, שמא העובר זכר .
ח. את שלושת התרנגולים ניתן לסובב מעל ראש המעוברת בזה אחר זה, ואין צריך לסובבם בבת אחת .
ט. באם יודעת בוודאות את מין העובר – יכולה לסמוך על כך ולקחת רק שני תרנגולים, אחד לה והשני בהתאם למין העובר .
י. גם אשה מעוברת שיודעת שתאומים בבטנה – נראה שלמעשה לוקחת רק שלשה תרנגולים .
יא. 'מעוברת' נקראת כך לענין זה מזמן שעברו ארבעים יום מתחילת ההריון .
יב. לפני החודש החמישי, יש להשתדל לכתחילה לעשות את הכפרות למעוברת בצינעא, כדי שלא יתפרסם ההריון, אך גם באם קשה הדבר אין משנים מן המנהג ועושים את הכפרות בשלשה תרנגולים .
יג. אם מאיזו סיבה עושה כפרות על כסף – צריכה ליתן סכום כסף נוסף רק עבור עובר אחד (ולא עבור שניים), כפשוט .

סדר הכפרות
יד. יש הנוהגים לסמוך ידיהם על התרנגול לפני הכפרה .
טו. נוסח הכפרות – כבסידור אדמו"ר הזקן: אומרים "בני אדם" עד "ולשלום" שלש פעמים, ובכל פעם, באמירת "זה חליפתי וכו'" מסובב התרנגול מעל ראשו שלש פעמים, סך הכל מסובב תשע פעמים .
טז. יש שכתבו שנוסח הכפרות למעוברת הוא: "אלו חליפתי וכו' אלו התרנגולים ילכו למיתה ואני אלך לחיים טובים וכו'" , ויש שכתבו לומר בנוסח המקובל בעולם: "אלו חליפתנו" וכו' .
יז. כשמסובב על ראש אדם אחר שאינו יכול לדבר, כתינוק שאינו מדבר או חולה וכיו"ב – אומר "זה חליפתך" וכו' .
יח. המסובב את תרנגול הכפרות גם עבור בני ביתו או אחרים – יקדים לעשות את הכפרות לעצמו תחילה ואחר כך יעשה עבור אחרים. אך אם אינו רוצה לעשות הכפרות כעת, וכגון שבני ביתו עושים בעשרת ימי תשובה והוא עושה באשמורת הבוקר דערב יום-הכיפורים, או בכל צורך אחר – יכול לעשות להם תחילה .
יט. יש הנוהגים לקיים בתרנגול הכפרות – אחר אמירת נוסח הכפרות – כעין ד' מיתות בית-דין .

שחיטת הכפרה
כ. לאחר אמירת הנוסח שוחטים את תרנגול הכפרות, ונהגו לשלם לשוחט עבור טרחתו .
כא. יש להשתדל להביא את הכפרות לשחיטה מיד לאחר עשיית סדר הכפרות, אבל אין זה מעכב .
כב. כיסוי הדם: מכינים עפר תיחוח לפני השחיטה כדי שישפך עליו הדם .
כג. המהדרים מכסים הדם בעצמם. אכן, כיסוי הדם היא מצוותו של השוחט, ועל כן הרוצה להדר ולקיימה בעצמו – עליו לבקש את רשות השוחט .
כד. מברכים "עַל כִּיסוּי הַדַּם בֶּעָפָר" . ואין מברכים "שהחיינו" על מצות כיסוי הדם, אף לא בפעם הראשונה .
כה. את כיסוי הדם עושים ביד או בכלי וכיו"ב, אך לא בדרך בזיון (ברגל וכיו"ב) .
כו. אין צריכים לבדוק הסכין אחר שחיטת הכפרה לפני כיסוי הדם , ויש חולקים, שאם לא בדק הסכין אין לברך על כיסוי הדם . ומכל מקום צריך להמתין שהשוחט יבדוק סימני העוף לוודא שלא התנבל בשחיטה קודם לכיסוי הדם .

פדיון כפרות
כז. לאחר השחיטה טוב לתת את דמי הכפרה (שווי עלות התרנגול) לעניים והוא המכונה 'פדיון כפרות'. וראוי לתת את דמי פדיון הכפרות לעניים בו ביום , ועכ"פ בהקדם האפשרי .
כח. מוטב שלא ליתן העופות עצמן, כדי שלא לבייש את העניים , וכן מחמת הצורך בידע ההלכתי בהכשרת העופות לאכילה (אלא אם כן מדובר בעניים היודעים את סדר ההכשרה או שיכול ללמדם, וכן כאשר העופות הולכים לנזקקים כבתי תמחוי או ישיבות וכיו"ב) .

מת התרנגול או נטרף
כט. אם מת התרנגול מכל סיבה שהיא לפני השחיטה – צריך כפרה אחרת ולחזור על סדר הכפרות .
ל. אם היה פגם בשחיטת הכפרות – צריך כפרה אחרת, אך אם נשחט כראוי, אף אם העוף נטרף – אין צריך כפרה אחרת .
לא. אם טעה במין התרנגול – אינו צריך לחזור ולעשות שוב כפרות על המין הנכון .

ג.
מנהגי ערב יום הכיפורים
תפילת שחרית
א. קודם שחרית נהגו רבותינו נשיאינו ללבוש בגדי שבת .
ב. יש להקפיד להתפלל תפילה זו בציבור .
ג. אין מאריכים בתפילה זו .
ד. אין אומרים: "מזמור לתודה", תחנון, "למנצח יענך" ו"אבינו מלכנו" .
ה. גם כאשר חל יום יום-הכיפורים בשבת אין אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית של ערב יום-הכיפורים .

ביקור הקברים
ו. לפועל לא נהוג בין אנ"ש ללכת לקברי אבות וקברי צדיקים ביום זה .

"לעקאח"
ז. נוהגים לבקש עוגת "לעקאח" (מיני מזונות – עוגת דבש ). ומקפידים גם לאכול ממנו .
ח. כ"ק אדמו"ר היה מחלק את ה"לעקאח" כשהוא לבוש בבגד משי וחגור באבנט, ומברך כל אחד בברכת "שנה טובה ומתוקה ".

ד.
מצות אכילה
א. ערב יום-הכיפורים אסור בתענית .
ב. מצוה לאכול בערב יום-הכיפורים , ומרבים באכילה ושתיה כשיעור שני ימים – ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים , ו"כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי" .
ג. הואיל והאכילה היא מצוה בפני עצמה, גם מי שאינו חייב בצום, כגון חולה שיש בו סכנה וכיו"ב, מצוה שיאכל בערב יום-הכיפורים .
ד. גם הנשים חייבות במצוה זו , וכן יש לחנך גם את הקטנים באכילת סעודות אלו .
ה. ביום זה אוכלים לפחות שתי סעודות עם פת .
ו. הסעודה הראשונה של ערב יום-הכיפורים אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב היתה סעודת יום-טוב והסתיימה לפני חצות היום .
ז. טובלים פרוסת 'המוציא' בדבש בערב יום-הכיפורים ובמוצאי יום-הכיפורים , אך על השולחן יהיה גם מלח .
ח. נהוג לאכול 'קרעפכין' [כיסני בצק ממולאים בבשר ] בערב יום-הכיפורים .
ט. ביום זה אוכלים מאכלים הקלים לעיכול, כגון בשר עופות ודגים, אך אין אוכלים בשר בקר, וגברים לא יאכלו שום וביצים .
י. מאכלי חלב ותבלינים חריפים, אפשר לאכול בסעודת הבוקר אך לא בסעודה מפסקת .
יא. נוהגים לאכול מרק ג' פעמים בערב יום-הכיפורים, ויכול לאכול כף אחת מהמרק ולמלא מעט את הקערה וכו' ולעשות כן ג' פעמים, לצאת ידי המנהג .
יב. אף הנוהגים במשך השנה לאכול ביד ימין בלבד, בערב יום-הכיפורים אוכלים בשני הידיים .
יג. אין מניעה לקחת בערב יום-הכיפורים גלולות המעניקות תחושת שובע המקילות על הצום, ואין זה בסתירה למצות העינוי ביום זה .

ה.
בקשת מחילה
א. "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום-הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" , ולכן היודע שיש לו דין ודברים עם חבירו – ילך לרצות את חברו, וכן יבקש אדם את סליחתם של האנשים עמם בא במגע ביום-יום, ובפרט בעל מאשתו ואשה מבעלה, הוריו ומשפחתו, עמיתיו לעבודה וכו' .
ב. המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, אלא אם כן חושש שמחמת המחילה עצמה – יוזק. או שבקשת המחילה היא על הוצאת שם רע (היינו שקר), שעליה אינו חייב למחול. ומכל מקום, מידת ענווה היא למחול אפילו במוציא שם רע .

ו.
מלקות
א. קודם הטבילה שלפני תפלת מנחה נוהגים לקבל ל"ט מלקות .
ב. המלקות הינן ע"י רצועה של עור עגל . אכן מנהג העולם להשתמש בכל רצועת עור שהיא, כגון חגורה וכיו"ב.
ג. אין לבן להלקות את אביו, אלא אם אין שם אדם אחר ואביו מבקש ממנו להלקותו .
ד. בעת שמלקין, הלוקה והמלקה יאמרו שניהם ג' פעמים את הפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (שיש בו י"ג תיבות ובג' פעמים נמצא ל"ט תיבות כנגד ל"ט מלקות) .
ה. סדר ההלקאה: תחילה על כתף ימין, כתף שמאל, תחתיהם באמצע, ובכל הלקאה אומרים תיבה אחת מ"והוא רחום" .
ו. הלוקה יהיה מוטה, אחוריו לדרום ופניו לצפון, להזכיר שרוב חטאי האדם הינם חטאי ממון, ובממון כתיב "מצפון זהב יאתה" .

ז.
טבילה במקווה
א. מלבד הטבילה קודם שחרית, טובלים גם קודם תפלת מנחה, אחר מלקות , כדי להתוודות במנחה בטהרה . טבילה זו היא הטבילה העיקרית של ערב יום-הכיפורים .
ב. בטבילה שלפני תפלת המנחה טובלים שלש פעמים, כיון שטעם טבילה זו משום תשובה, כגר המתגייר .
ג. הואיל וטבילה זו חמורה היא משאר טבילות שטובלים הגברים, מהדרים לבדוק השערות והגוף מחציצה, ובכלל זה לגזוז ציפורני ידיו ורגליו.
ד. ולפי שהמנהג הוא שלא לגזוז ציפורני ידיו ורגליו ביום אחד – צריך לגזוז ציפורני רגליו ביום הקודם, ואם שכח לעשות כן – יסתפק בניקוי הציפורניים בלבד .
ה. מי שאין לו מקוה טהרה, ישפוך על כל גופו תשעה קבין מים שאובים מכלי , שהם כ-12 ליטר מים, וניתן לעשות זאת אף ע"י מקלחת, ע"י שיקלחו המים על גופו מברז העומד מעליו, מבלי שיחזיק בו, במשך 2-3 דקות, ויעמוד זקוף ויניח שתי ידיו קרוב לגופו באופן שיגיעו המים לכל גופו .
ו. בנוסף לזה טובלים גם אחר סעודה מפסקת, כדי לטבול כמה שיותר סמוך ליום-הכיפורים . אך זאת רק באם יש לו די זמן שיוכל לצאת מהמקוה קודם שקיעת החמה, שאז כבר נאסר ברחיצה ויצא שכרו בהפסדו .
ז. יש שנהגו שגם נשים נשואות טובלות בערב יום-הכיפורים לשם תשובה , אך הפנויות אינן טובלות .

ח.
תפילת מנחה
א. מקדימים להתפלל מנחה כדי שיהיה מספיק זמן להתפלל במתינות וכן לאכול סעודה מפסקת בזמן .
ב. בתפלת מנחה לבושים בבגדי שבת .
ג. מרבים היום בנתינת צדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה . הבעש"ט נ"ע אמר שמקול קשקוש המטבעות (כשאוספים הצדקה, כנהוג) מתפרדים הקליפות.
ד. כשחל בערב שבת אומרים "הודו" ו"פתח אליהו" לפני תפלת מנחה.
ה. בתפילת הלחש, אחר "יהיו לרצון" הראשון, אומרים וידוי ו"על חטא" . וראה להלן דיני הוידוי.
ו. אין אומרים "אבינו מלכנו" .

ט.
דיני הוידוי
א. מתוודים בעמידה, ויש להיזהר שלא להישען על משהו באופן שאם ינטל הדבר עליו סומך יפול. ויש לשחות (להתכופף מעט) בעת הווידוי .
ב. מפסיקים קמעא במקומות המפוסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דיברנו דופי", "טפלנו שקר", "קישינו עורף") .
ג. מכה באגרופו על החזה באותיות הא"ב של "אשמנו" וגם באמירת "ואנחנו הרשענו", "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו" וכן באמירת כל "ועל חטא", "ועל חטאים" .
ד. אמירת הווידוי היא לאחר "יהיו לרצון" הראשון, ולכן העומד באמצע וידוי ושמע "קדושה" – דינו כמי שנמצא בברכות קריאת שמע ועונה "קדוש . . ברוך . . ימלוך" וכן "אמן יהא שמיה רבה" ואמן של "דאמירן בעלמא" ו"מודים אנחנו לך" ו"ברכו" .
ה. מי שעקר רגליו ונזכר שלא אמר וידוי – אומרו כשנזכר ואינו צריך לחזור ולהתפלל .
ו. מי שטעה בתפילתו באופן שצריך לחזור ולהתפלל, כגון שאמר 'הא-ל הקדוש' אינו צריך לחזור ולומר שוב וידוי .

י.
סעודה מפסקת
ז. מותר לאכול דגים גם בסעודה-מפסקת .
ח. בסעודה המפסקת אוכלים את המאכלים ללא מלח . אך ניתן להוסיף מעט מלח למאכל .
ט. בסעודה זו אין אוכלים מאכלי חלב ותבלינים חריפים .
י. מפסיקים לאכול סעודה המפסקת מבעוד יום . ונוהגים להפסיק לפני זמן הדלקת נרות .
יא. הרוצה לאכול ולשתות לאחר ברכת המזון של סעודה המפסקת, טוב שיתנה בפירוש לפני ברכת-המזון שיהא רשאי לאכול ולשתות לאחר הסעודה. אך גם אם לא התנה – רשאי לאכול .

יא.
בטרם התקדש היום
ברכת הבנים
א. לאחר סעודה מפסקת קודם ההליכה לבית הכנסת ל"כל נדרי" מברכים את הבנים והבנות וכו' .
ב. זמנה של ברכת הבנים הוא כאמור אחר סעודה מפסקת, אמנם במידת הצורך אפשר גם לפניה .
ג. מברכים את הבנים כאשר כבר לבושים ב'קיטל' ועטופים בטלית , הידיים על ראש המתברך ובנוסח "ברכת כהנים" (מ"וידבר" עד "ואני אברכם") .
ד. כ"ק אדמו"ר הרש"ב היה מברך את נכדותיו כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת .

הדלקת-נרות
(זמני ההדלקה: ירושלים 18:05, תל אביב 18:25, חיפה 18:16, באר שבע 18:27)
ה. מדליקים נרות לכבוד יום-טוב , ומברכים "להדליק נר של יום-הכיפורים" ו"שהחיינו" . אם חל בשבת מברכים "להדליק נר של שבת ושל יום-הכיפורים" .
ו. מברכים על הנרות לאחר ההדלקה, כמו בשבת .
ז. מי שבירכה "להדליק נר של יום-טוב", אם נזכרה תוך כדי דיבור – חוזרת ואומרת "להדליק נר של יום-הכיפורים", ואם נזכרה לאחר כדי דיבור – אינה חוזרת ומברכת.
אבל אם טעתה ובירכה בנוסח של שבת, אם נזכרה תוך כדי דיבור – חוזרת ואומרת "להדליק נר של יום-הכיפורים". ואם שהתה יותר מזה, אם נזכרה בעוד שעדיין יום – תצווה לאחר/ת להדליק בשבילה ואז תברך "להדליק נר של יום-הכיפורים", אבל אסור לה להדליק בעצמה. ואם נזכרה אחר כך – יכולה לברך כל זמן שהנרות דולקות .
ח. בעת ברכת "שהחיינו" בהדלקת הנרות מקבלת האישה את יום-הכיפורים ואסור לה לטעום או לרחוץ לאחר מכן . וכן עליה להחליף נעליה לפני הדלקת הנרות .
ט. בשעת הצורך יכולה להתנות שאינה מקבלת על עצמה את יום-הכיפורים בהדלקה זו, אך היא או בעלה יקבלו על עצמם את יום-הכיפורים בתוך אחת-עשרה דקות . אכן, במקרה כזה לא תברך "שהחיינו" בשעת הדלקת-הנרות, אלא תברך עם הקהל בבית-הכנסת .
י. מי ששכחה לברך "שהחיינו" לאחר סיום ההדלקה ולאחר שהרימה עיניה מהנרות – מברכת עם כל הקהל בבית-הכנסת , ואם אינה הולכת לבית-הכנסת – תברך בשעה שמתפללת בסדר התפילה .
יא. הנרות צריכים לדלוק כשחוזרים מבית הכנסת, כדי שיוכלו ליהנות מאורן (אלא אם כן נשארים בבית ונהנים מהנרות לאחר שמחשיך) .
יב. משאירים אור דלוק כל הלילה בחדר בו ישנים זוג נשוי . ואם נכנס לחדר אור מבחוץ – די בכך .
יג. מרבים בנרות בבית-הכנסת .
יד. כל איש נשוי מדליק לעצמו נר בבית-הכנסת , הקרוי "נר חיים" ("א לעבעדיגע ליכט") .
טו. מי שנרו כבה ביום כיפור סימן רע לו, ותקנתו היא שידליקנו שוב במוצאי יום-הכיפורים עד שיכלה, וגם שיקבל על עצמו שלא יכבה נרו במוצאי יום-הכיפורים כל ימיו – אלא יניחנו לדלוק עד שיכלה .
טז. מי שאין לו אב או אם רח"ל מדליק גם נר-נשמה בביתו, וגם מי שאין לו שני הורים מדליק נר נשמה אחד .
יז. לכתחילה יש להכין בבית נר נוסף באורך מספיק בכדי שישמש להבדלה במוצאי יום-הכיפורים .

בגדי יום-הכיפורים
יח. לובשים בגדים נאים ופורסים מפה לבנה על השולחן כבכל יום-טוב .
יט. לאחר הנישואין מתחילים ללבוש קיטל ביום-הכיפורים, מלבד ביום-הכיפורים הראשון שלאחר הנישואין, מאחר שכבר לבשו בחופה. אכן, במידה ומסיבה כל שהיא לא לבש קיטל בחופה, לובש קיטל גם בשנה הראשונה .
כ. גם אבל ר"ל בשנת האבלות לובש "קיטל" ביום-הכיפורים .
כא. את הקיטל לובשים על הסירטוק, ועליו לובשים האבנט .
כב. אין להיכנס עם הקיטל (וכן עם האבנט) לבית-הכיסא, כיון שהוא בגד מיוחד לתפילה .
כג. נשים אינן צריכות ללבוש בגדים לבנים .
כד. מתעטפים בטלית בכל תפלות היום .
כה. נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור .

לבישת הקיטל והטלית
כו. לובשים הקיטל ומתעטפים בטלית, כאמור. יש להתעטף בטלית לפני השקיעה, כדי שיוכל לברך עליה, אבל אם לא התעטף בטלית עד לאחר השקיעה – מתעטף ללא ברכה .

תוספת יום הכיפורים
כז. תוספת יום-הכיפורים היא מן התורה , ועל כן אין להקל בה ראש ולדחות הכנסת החג עד לשקיעה, אלא לקבל על עצמו את כניסת החג ולהפסיק ממלאכה ומאכילה ושתייה ושאר עינויים מספר דקות קודם השקיעה.

הטמנת מזון
כח. אין מטמינים מזון על מנת להשאירו חם ומוכן לאכילת מוצאי יום-הכיפורים וכן אין להשאיר מים חמים, אם לא לצורך קטן או חולה ר"ל שיאכלו וישתו ביום-הכיפורים עצמו .
משך זמן הצום
כט. צום יום-הכיפורים צריך להיות כ"ו שעות, כמנין אותיות שם הוי' . ולמעשה מספיק לצום קצת יותר מכ"ה שעות .

דיני חמשת העינויים (אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל וכו') באו באופן מפורט לאחר סדר היום של יום הכיפורים, בפרקים: כב-כה

יב.
סדר ליל יום-הכיפורים
"כל נדרי" ומעריב
א. הגם שכבר אמרו וידוי בתפילת מנחה, הנה לפני "כל נדרי" (ופרקי התהלים הנאמרים קודם לכן) יאמר כל אחד לעצמו, באם יש שהות, את נוסח הוידוי – "אשמנו" ו"על-חטא" .
ב. אין מקפידים לומר "כל נדרי" דווקא לפני השקיעה .
ג. קודם "כל נדרי" אומרים את תשעת מזמורי התהילים קטו-קכג .
ד. ל"כל נדרי" מוציאים לכל הפחות שלשה ספרי-תורה .
ה. מצווה גדולה לקנות את החזקת הספר הראשון . אך אפשר למכור גם את החזקת שאר הספרים
ו. פונים עם ספרי התורה למקום עמידת הש"ץ, ועומדים בסמוך לו. ואין מנהגנו להקיף את הבימה או לעמוד סמוך לבימה עם ספרי התורה .
ז. השליח-ציבור אומר הפסוקים "אור זרוע לצדיק . . שמחו צדיקים . . קדשו", פעם אחת ובקול רם והציבור חוזר אחריו .
ח. לאחר מכן אומר השליח-ציבור בלבד "על דעת המקום . . בישיבה של מעלה" וכו', ואומר זאת בקול נמוך, אך באופן שהעומדים סביבו, שהם בית-דין, ישמעו .
ט. השליח-ציבור אומר "כל נדרי" ג' פעמים ובכל פעם מגביה קולו יותר .
י. גם הציבור אומרים "כל נדרי" יחד עם השליח-ציבור בקול רם מעט, באופן שיישמע לעומדים בסמוך , וגם הנשים אומרות כן , ובפרט שאינן עושות התרת נדרים בערב ראש השנה.
יא. גם המתפלל ביחידות אומר "כל נדרי" .
יב. לאחר סיום אמירת "כל נדרי", אומר החזן ג' פעמים רצוף "ונסלח לכל עדת" וכו', ואחר כך הקהל אומרים זאת ג' פעמים רצוף. החזן אומר "סלח נא…ושם נאמר", ואחר כך אומרים הקהל ג' פעמים רצוף: "ויאמר ה' סלחתי כדבריך", ואחריהם אומר זאת החזן ג' פעמים .
יג. השליח-ציבור מברך "שהחיינו" בקול רם, וכן הציבור מברך כל אחד לעצמו ובלחש, ויזהרו לסיים קודם השליח-ציבור, כדי שיוכלו לענות אמן אחר ברכתו .
יד. יש להכריז בבית-הכנסת, שאלו שברכו "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות – לא יברכוה עתה .
טו. לאחר ברכת "שהחיינו" מחזירים את ספרי-התורה לארון-הקודש וסוגרים הארון .
טז. כשחל בשבת, מתחילים "מזמור לדוד", כבכל יום-טוב שחל בשבת. באמירת "לכה דודי" אומרים "גם ברינה ובצהלה".
יז. בקריאת-שמע – וכן בכל פעם שאומרים קריאת-שמע ביום-הכיפורים – אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם .
יח. דין השוכח והטועה בתפילות הימים הנוראים – ראה להלן בהרחבה פרק יג.
יט. כשחל בשבת, אחרי תפילת לחש, לפני הפיוט "יעלה תחנונינו" אומרים "ויכולו" וברכת מעין שבע, ב"מגן אבות" אומרים "המלך הקדוש", "מזמור לדוד ה' רועי" וכו' אומרים לאחר התפילה, לפני "עלינו לשבח".
אבינו מלכנו
כ. כשחל בשבת, אין אומרים אבינו מלכנו בתפילת ערבית, וכן בכל תפילות היום, מלבד לתפילת נעילה.
כא. "אבינו מלכנו" אומרים כולם יחדיו ולא פיסקא אחר פיסקא חזן וקהל .
כב. בבית חיינו נהוג לנגן בעת אמירת "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה".
כג. באמירת "אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו", צריך לומר "רוע גזר" בנשימה אחת .
סיום התפילה
כד. בסיום תפילת ערבית, קודם קדיש תתקבל , אומרים המזמור "לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה" וגו'. למנהגנו, אין פותחים את הארון לאמירתו, וכן אין אומרים אותו פסוק בפסוק חזן וקהל, אלא הש"ץ מתחיל אמירת הפסוק הראשון בקול, וכן מסיים בקול את הפסוקים האחרונים: "שאו שערים ראשיכם" וגו' .
כה. לאחר אמירת פסוקי "אל תירא" שאחר "עלינו לשבח" אומרים את ארבעת מזמורי התהילים: א-ד , ובסיומם – קדיש יתום, ולאחר מכן האבלים אומרים את המשניות כרגיל ואומרים קדיש דרבנן .

סדר הלילה
כו. כ"ק אדמו"ר הנהיג לומר לאחר תפלת ערבית את כל התהילים בציבור .
כז. קריאת-שמע שעל המיטה – כמו בשבת ויום-טוב. "ברוך שם" וכו' – בקול רם . אין אומרים תחנון ו"על חטא" .
כח. קודם השינה (לפני ברכת "המפיל") אומרים את תשעת מזמורי התהילים: קכד-קלב .

יג.
דיני השוכח והטועה בתפילות יום-הכיפורים
"המלך הקדוש"
א. טעה ואמר "הא-ל הקדוש" או שנסתפק אם אמר "המלך הקדוש", אם נזכר תוך כדי דיבור וחזר ואמר "המלך הקדוש" – יצא, ואם נזכר לאחר כדי דיבור או שהתחיל ברכה שלאחריה – חוזר לראש התפילה , אלא שאינו צריך לחזור שוב מהפסוק "א-דני שפתי תפתח" וכו', ומתחיל מ"ברוך אתה ה'" וכו'. אכן, אם נזכר שטעה לאחר שסיים את תפילת העמידה, מתחיל מ"א-דני שפתי תפתח" וכו' .
ב. אמר רק "הא-ל" ולא אמר "הקדוש" אפילו שהה יותר מכדי דיבור – מסיים ואומר "המלך הקדוש" ואינו חוזר .
ג. אם יודע שאמר "ובכן תן פחדך" אך מסופק אם חתם "המלך הקדוש" – אין צריך לחזור . אבל אם גם מסופק אם אמר "ובכן תן פחדך" – חוזר .
ד. שליח-ציבור שטעה בחזרת הש"ץ וחתם "הא-ל הקדוש" (ולא תיקן ל"המלך הקדוש" תוך כדי דיבור) – חוזר לראש התפילה, וחוזר לומר גם את הקדושה .

שאר הוספות
ה. שכח "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "ובספר" – אם נזכר קודם שהזכיר את "השם" שבחתימת אותה ברכה – אומרם במקום שנזכר, אבל אם נזכר לאחר שהזכיר את "השם" שבחתימת הברכה – אינו חוזר .
ו. שכח לומר "לדור ודור . . ובכן תן פחדך וכו'", אם עדיין לא אמר "השם" של "המלך הקדוש" – חוזר ואומרו. ואם כבר אמר "השם", דהיינו שאמר "…וקדושים בכל יום יהללוך סלה, ברוך אתה ה'" – יחתום "המלך הקדוש", וממשיך "אתה בחרתנו" .

יד.
השכמת הבוקר
א. נטילת ידיים שחרית – עד קשרי האצבעות. לאחר שניגב את ידיו בבוקר במגבת, יכול להעביר את המגבת על העיניים, ואם יש לכלוך ממשי בעין יכול לנקותו עם קצת מים באופן נקודתי .
ב. אין שוטפים את הפה ביום-הכיפורים .
ג. בברכות-השחר אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" עד למחרת בבוקר .
ד. אין טובלין במקוה ביום-הכיפורים .
ה. חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וכיון שביום-הכיפורים חסרות הרבה ברכות (ברכות האמצעיות דשמונה עשרה של חול וברכות האכילה ועוד), יש למצוא דרכים להשלים את המאה ברכות, ולכן טוב להריח בשמים שמברכים עליהם, ויכול לשוב ולברך עליהם לאחר כל פעם שהסיח דעתו מהם. בנוסף לכך יכול לכוון ולשמוע את ברכות העולים לתורה וברכות ההפטרה וחזרת הש"ץ ויענה אמן .

טו.
תפילת שחרית
"אדון עולם"
א. "כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם', כתב רבי יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: 'ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש-השנה ויום-הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלין לפניו'" .

"המלך"
ב. לאמירת "המלך", ניגש שליח-ציבור אחר, והוא ה'בעל שחרית' .

"שיר המעלות"
ג. אין פותחים את הארון לאמירת "שיר המעלות" .
ד. אין אומרים אותו פסוק בפסוק חזן וקהל .

חזרת הש"ץ
ה. מיד כאשר מתחילה חזרת הש"ץ, יכולים הקהל לחזור את הג' פסיעות למקומם . אך כ"ק אדמו"ר נהג לחזור למקומו כשהש"ץ הגיע ל"למען שמו באהבה" .
ו. למנהגנו, אין אומרים הקהל בחזרת הש"ץ את הקטעים "זכרנו" ו"מי כמוך", אך אומרים "וכתוב לחיים טובים" ו"ובספר חיים", ותחילה אומרם הציבור בקול, ולאחר מכן אומרם הש"ץ .
ז. במקומות המוסגרים במחזור כ'נוסח אחר' ("כקדושתך"/"כערכך", "איום"/"היום", ועוד) נהוג בבית חיינו לומר את שתי הנוסחאות .
ח. באמירת קדושה מכוונים את הרגליים עד שהש"ץ מגיע למילים "לדור ודור" .
ט. אומרים "אבינו מלכנו, זכור רחמיך" בחזרת הש"ץ בכל תפילות היום .

טז.
קריאת-התורה
א. בפתיחת הארון בשחרית אומרים כל הציבור יחד י"ג מדות הרחמים ג' פעמים ולאחריהם "ריבונו של עולם" וכו', כמובא במחזור. וגם כשחל בשבת אומרים זאת .
ב. קוראים בתורה בנגינת הטעמים המיוחדת לימים הנוראים. וכן נהוג שהקריאה לעולה לתורה ואמירת ה"מי שברך" היא במנגינה זו. אך בעליית המפטיר המנגינה היא כרגיל (וכן בקריאת התורה שבמנחה, כדלהלן) .
ג. נוסח "מי שברך" לעולה לתורה, כפי שהובא בסידור תורה אור : "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את (פלוני בן פלוני) בעבור שעלה לתורה לכבוד המקום, לכבוד התורה (לשבת: ולכבוד השבת ), ולכבוד יום-הכיפורים , בשכר זה הקב"ה ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, ויכתבהו ויחתמהו לחיים טובים בזה יום הדין וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו עם כל ישראל אחיו ונאמר אמן".

יז.
הזכרת נשמות
א. לאחר קריאת-התורה, מזכירים נשמות .
ב. מי שהוריו בחיים, יוצא מבית הכנסת בשעת אמירת 'יזכור', ונוהגים גם לסגור את הדלתות .
ג. אבלים שנמצאים בתוך שנת האבלות, נשארים בבית הכנסת, אך לא יאמרו התפילה .
ד. מי שכלו י"ב חודשי אבלותו, אך עדיין לא הושלמה השנה (כיון שהיתה שנה מעוברת), יאמר את תפילת 'יזכור' .
ה. בתפילת 'יזכור' מזכירים הנשמות עם שם אימם (ולא עם שם האב כבדרך כלל).
ו. רבותינו נשיאינו הקפידו לאחוז ב'עצי-חיים' של ספר-התורה המונח על הבימה .
ז. "ידוע מנהג החסידים להזכיר גם את כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו ענין שפעולתו היא עבור האומר.." .
ח. לאחר הזכרת נשמות, גם מי שלא אמר "יזכור" יכול לומר "אב הרחמים" .

יח.
תפילת מוסף
ברית
א. אם נערכת ברית-מילה בבית-הכנסת, מלים קודם אמירת "אשרי". מברכים על הכוס ונותנים לתינוק הנימול לטעום מהיין, חוץ ממה שנותנים לו לטעום כשאומרים "בדמייך חיי". באם הברית נערכת מחוץ לבית-הכנסת (בחדר סמוך וכיו"ב) – יחזירו את ספר-התורה לארון-הקודש לפני שיוצאים .

"הנני העני ממעש"
ב. את תפילת "הנני העני ממעש" אומר הש"ץ בלבד.

מנהגי התפילה
ג. מכיון שאסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, לכן כשמתחיל חזרת הש"ץ יעמוד קצת רחוק מן התיבה, באופן שיוכל לכרוע ולהשתחוות בעת ה'כריעות' שב'עלינו לשבח' וב'סדר העבודה', כדלהלן.
ד. כ"ק אדמו"ר נהג לעמוד בעת אמירת "ונתנה תוקף" .
ה. אין רוקקים באמירת "שהם משתחווים להבל ולריק" שבתפילת מוסף .
ו. בעת הכריעות וההשתחוויות שבתפילת מוסף צריך לנגוע בראשו בקרקע כפי שיפורט להלן. ולכן אם מדובר ברצפת אבנים או שיש וכדו' – יש לשטוח תחילה מפה או מגבת כדי להפסיק בין ראשו לקרקע . אולם אם מדובר ברצפת קרשים וכיו"ב – אין נוהגים להחמיר בזה .
ז. בעת אמירת המילה "כורעים" יש לכרוע, ולאחר מכן, במילה "משתחווים" – להשתחוות.
ח. סדר הכריעה וההשתחוויה הוא כדלהלן: תחילה כורעים על הברכיים וגודלי הרגליים, ואחר-כך על גודלי הידיים , כאשר שאר האצבעות קפוצות לתוכם . לאחר מכן מכופפים את הראש עד שנוגעים עם המצח בקרקע (בהפסק בגד וכיו"ב, כנ"ל) ומתרוממים עם הברכיים, כך שבזמן זה נשאר עומד על אצבעות רגליו וגודלי ידיו בלבד לרגע קט .
ט. נשים אינן כורעות .
י. כיון שכאמור אסור לש"ץ לעקור ממקומו בעת התפילה, לכן העומדים לידו יסייעו לו לקום מבלי שיצטרך לעקור רגליו .
יא. ככל הנ"ל כן נוהגים בתיבות "היו כורעים ומשתחווים" שב'סדר עבודה'.
יב. באמירת "אתה כוננת" (תחילת 'סדר העבודה' במוסף) החזן צריך לומר בקול רם "אתה" ולהפסיק קמעה, ולהמשיך "כוננת" וכו' .
ברכת כהנים
יג. לפני ברכת כהנים, נוטלים הכהנים ידיהם כרגיל, עד פרק הזרוע. נוהגים שהלויים אשר נוטלים את ידי הכהנים, נוטלים את ידיהם תחילה, אבל בנטילה זו, יטלו רק עד סוף קשרי האצבעות .

סיום התפילה
יד. ביום-הכיפורים אחר מוסף אין אומרים "אין כאלוקינו" ו"עלינו לשבח" אלא לאחר תפילת נעילה .
טו. אחר מוסף אומרים מזמור "למנצח יענך" ואת שיעור תהילים היומי, ולבסוף את תשעת המזמורים: קלג-קמא .
טז. בין תפילת מוסף לתפילת מנחה מפסיקים, אם אפשר, לכל הפחות שלושת רבעי שעה .

יט.
תפילת מנחה
ברכת הטלית
א. כשחוזרים ולובשים את הטלית לתפלת מנחה – אין מברכים עליה .

קריאת התורה
ב. במנחה קוראים בתורה בנגינת הטעמים הרגילה .
ג. העולה השלישי לתורה קורא "מפטיר יונה". על עליית וקריאת הפטרה זו נאמר שנותנת כח לתשובה והיא סגולה לעשירות .

סיום התפילה
ד. לאחר סיום חזרת הש"ץ: קדיש תתקבל, "לדוד ה' אורי", קדיש יתום, והאבלים אומרים משניות וקדיש דרבנן. וכאמור, לא אומרים "עלינו לשבח" עד לאחר תפילת נעילה.

כ.
תפילת נעילה
זמנה
א. זמן תפילת נעילה מתחיל כשהחמה בראש האילנות, היינו קרוב לתחילת השקיעה . (שקיעת החמה: 18:45 לפי אופק תל אביב)

מנהגי התפילה
ב. לפני תפילת נעילה פותחים את ארון-הקודש והוא נשאר פתוח במשך כל זמן התפילה עד אחרי תקיעת-שופר .
ג. בחצי קדיש שלפני תפילת נעילה ובקדיש תתקבל שלאחריה אומרים "לעילא ולעילא מכל ברכתא" וכו' .
ד. בנעילה אומרים בתפילה (וב"אבינו מלכנו") "חתמנו" (במקום "כתבנו"), "וחתום" (במקום "וכתוב"), "ניזכר וניחתם" (במקום "ניזכר וניכתב").
ה. אומרים "היום יפנה" גם אם כבר העריב היום, אבל לכתחילה יש להגיע לפיוט זה לפני השקיעה .
ו. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נהג לומר: "ואוצרך, הטוב לנו, תפתח" .
ז. אין נשיאת כפיים בנעילה, גם אם הוא לפני השקיעה , אבל אומרים "אלוקינו ואלוקי אבותינו" וכו', ואפילו אם כבר ירד הלילה .
ח. בתפילת נעילה אומרים "אבינו מלכנו" גם כשחל בשבת.

תקיעת שופר
ט. באמצע קדיש תתקבל (אחרי "דאמירן בעלמא", לפני אמירת "תתקבל") שלאחר תפילת נעילה מנגנים את 'מארש נפוליון', ואחר כך תוקעים תקיעה אחת .
י. יש להימנע מלתקוע בשופר קודם צאת-הכוכבים , אבל אין צריך לחכות לזמן "צאת הצום" המופיע בלוחות, אלא אפשר לתקוע מיד בצאת-הכוכבים . (צאת הכוכבים: 19:09 לפי אופק תל אביב)

סיום התפילה
יא. לאחר התקיעה סוגרים את הארון, וממשיכים באמירת הקדיש.
יב. לאחר תפילת נעילה אומרים את תשעת המזמורים האחרונים בתהילים: קמא-קנ .

כא.
מוצאי יום-הכיפורים
(צאת הצום: ירושלים 19:20, תל אביב 19:22, חיפה 19:22, באר שבע 19:21)
תפלת ערבית
א. מתפללים מעריב לבושים ב'קיטל' ובטלית כשהיא מונחת על הכתפיים, וחובשים הכובע .
ב. מי שטעה בתפילת שמונה עשרה ואמר "המלך הקדוש" או "המלך המשפט" – אינו חוזר, אבל אם אמר "זכרנו לחיים" פוסק ומתחיל "מלך עוזר", ואם כבר אמר "וכתבנו בספר החיים" – גומר תפילתו, ומתפלל שוב בתורת נדבה .

הבדלה
ג. קודם הבדלה נוטלים ידיים עד פרק הזרוע ג' פעמים לסירוגין , אך אין מברכים על נטילת ידיים .
ד. בהבדלה, כמו במעריב – לבושים בקיטל ובטלית כשהיא מונחת על הכתפיים, וחובשים הכובע .
ה. בסדר הבדלה אומרים את הפסוקים "הנה אל ישועתי'" וכו', כמו בכל מוצאי שבת ויום-טוב .
ו. אין מברכים על הבשמים אלא אם זה מוצאי שבת .
ז. בין שחל יום-הכיפורים בשבת ובין כשחל בחול, מברכים "בורא מאורי האש" דוקא על 'נר ששבת', היינו שדלק מערב יום-הכיפורים דווקא. ובאם אין לו – ידליק מנר של חברו שדלק כל יום-הכיפורים . ואם לא מצא 'נר ששבת' – לא יברך את ברכת הנר .
ח. לכתחילה יש לברך על אבוקה כמו במוצאי-שבת, ולכן יצרף לנר ששבת נר נוסף ויברך על שניהם .
ט. אף שבכל השנה לא נותנים לאחרים משיירי כוס ההבדלה, אך במוצאי יום-הכיפורים אפשר לחלק מכוס הההבדלה, וכפי שנהגו כ"ק אדמו"ר הרש"ב וכ"ק אדמו"ר הריי"צ .
י. איש שכבר יצא ידי חובת הבדלה, יכול להבדיל שוב – רק לגבר אחר או לקטן. אבל אינו יכול להבדיל שוב בשביל אשה או קטנה. ולכן, אם שמע הבדלה בביהכ"נ ויצא ידי חובה, ואשתו או בתו, לא שמעו – צריכות להבדיל בעצמן .
אם יודע שיקשה עליהן להבדיל בעצמן או לשמוע הבדלה במקום אחר – יכוין שלא לצאת ידי חובתו בהבדלה שבביהכ"נ, כדי שיוכל להבדיל בביתו (ומובן שאז לא יטעם מאומה לפני ההבדלה שעורך בביתו).
יא. לאחר הבדלה עורכים "קידוש לבנה" בחגירת אבנט ומתוך הסידור .
יב. באם אפשר, לפני קידוש לבנה ירחץ פניו ויחליף הנעליים, ובלבד שלא יפסיד את המנין .
יג. במוצאי יום-הכיפורים מאחלים "גוט יום טוב" , ובליובאוויטש היו מכריזים זאת .
יד. אם הוא מוצאי שבת – אומרים "ויתן לך".

סעודת מוצאי יום-הכיפורים
טו. במוצאי יום-הכיפורים נוטלים ידיים ואוכלים סעודה חשובה מתוך שמחה. אכילתה בהרחבה ממשיכה השפעות גשמיות בהרחבה על כל השנה .
טז. בסעודת מוצאי יום-הכיפורים טובלים פרוסת "המוציא" בדבש .

עשיית הסוכה
יז. המדקדקים במצוות מתחילים מיד במוצאי יום-הכיפורים לעסוק בעשיית הסוכה , ועכ"פ מדברים מענין עשיית הסוכה .

כב.
התענית

איסור אכילה ושתייה
א. אכילה ושתייה ביום-הכיפורים אסורים מן התורה, אפילו במשהו , אולם אינו חייב חטאת אלא באם אכל או שתה בשיעור מסוים. ולכן, מי שלא יכול לצום, וכגון חולה שיש בו סכנה או מי שאינו מסוגל לצום – מותר לו לאכול או לשתות בכמות פחותה משיעורים אלו , וכדלהלן.
הבהרה חשובה: מאחר שבדיני מעוברת, יולדת, מניקה והחולה בצום, ישנם פרטים רבים ויש לדון כל אדם לגופו ובהתאם למצבו – אין בכל הבא לקמן בכדי לקבוע מסמרות בנידון, רק להעיר ולכוון באופן כללי בלבד ואין בדברינו תחליף כלל לצורך להיוועץ באופן פרטי עם רב ורופא מבעוד מועד.
הבהרה נוספת: אם הליכת האדם לבית הכנסת תגרום שיגיע למצב שבו יצטרך לאכול או לשתות אפילו משהו – עליו להישאר בבית ולנוח . יתירה מכך: גם מי שהתירו לו לשתות בשיעורים – עליו להישאר בבית לנוח ולא להתפלל בציבור, אם עקב כך ימנע ולו פעם אחת בלבד משתיה של פחות מכשיעור .
מעוברת
ב. נשים מעוברות ומניקות חייבות לצום ביום-הכיפורים . ולכן טוב שיכינו עצמן כראוי בימים הסמוכים לצום ע"י שירבו בשתייה ובשאר דברים המחזקים.
ג. מעוברות שחוששות שהצום יגרום להם חולשה גדולה, או שיש סכנה להריון מכל סיבה שהיא (כגון: הריון בסיכון, צירים מוקדמים, סכרת, לחץ דם, חוסר ברזל, חום גבוה, התייבשות וכיוצא בזה) – עליהן להיוועץ עם רב ורופא לפני יום-הכיפורים, האם הן מחויבות לצום במצבן, ובאם לא – האם די שישתו בשיעורים או אפילו כרגיל, וכמו-כן אם זקוקות גם לאכול בשיעורים. וראה לקמן דיני שתיה ואכילה בשיעורים.

יולדת
ד. יולדת, עד שלשה ימים מהלידה – אינה צריכה לצום, אלא אוכלת ושותה בשיעורים . בענין אופן חישוב ג' ימים אלו יש לשאול רב מורה-הוראה.
ה. לאחר שלשה ימים מהלידה ועד שבוע – הדבר תלוי בהרגשתה היא , והיות שיש בדבר פרטים נוספים תשאל רב מורה-הוראה כיצד לנהוג.
ו. לאחר שעבר שבוע מהלידה – עליה לצום כרגיל , במידה ומכל סיבה שהיא מרגישה חולשה יתירה תשאל רב מורה-הוראה כיצד לנהוג.
ז. אשה שעברה הפלה, באם היה זה לאחר ארבעים יום מתחילת ההריון – דינה כדין היולדת דלעיל , אולם באם הפילה לפני שעברו ארבעים יום – תשאל רב מורה-הוראה כיצד לנהוג.
ח. יולדת שילדה בניתוח קיסרי – הדבר תלוי במצבה ולכן תתייעץ עם רופא ורב מורה הוראה כיצד לנהוג.

מניקה
ט. אשה מניקה חייבת לצום, כאמור. באם חוששת שבמידה ולא תשתה לא תהיה לה כמות מספקת של חלב – עליה לתת לתינוק תחליפים או להכין חלב לפני יום-הכיפורים. ובמידה שחוששת שזה לא יספיק או כשהתינוק יונק רק ממנה – תשאל רב מורה הוראה כיצד לנהוג.

חולה
התייעצות עם רב ורופא
י. בצום יום-הכיפורים גם חולים מחויבים לצום, אלא שחולה שעלול להסתכן בעקבות הצום – יש לברר עם רופא האם מצבו הרפואי מאפשר לו לצום ובהתאם לכך להיוועץ ברב כיצד עליו לנהוג .
יא. בעת התייעצות עם רופא אודות מצב רפואי לגבי הצום יש לוודא את הפרטים הבאים, ובסדר דלהלן:
1) האם יכול לצום באופן מלא.
2) במידה ודעת הרופא שלא יכול לצום – האם אפשר להסתפק בשתייה (בפרט שתיה מזינה, כגון מיץ ענבים טבעי, שייק פירות נוזלי ביותר וכיו"ב) בשיעורים, כדלהלן.
3) במידה ודעת הרופא שצריך גם לאכול – האם אפשר להסתפק באכילה בשיעורים, כדלהלן .
יב. גם אם בשנה שעברה קיבל פסק מרב בקשר עם מצבו הרפואי, עליו להציג שוב בפני הרופא והרב את מצבו העדכני ולשאול לדעתם.
יג. חולה הנמצא במצב של סכנה מיידית או בספק סכנה מיידית ביום-הכיפורים, או אדם שחש מאוד ברע לפתע עקב הצום עד כדי כך שהוא מסופק אם נכנס למצב של סכנת חיים מיידית והמצב בהול – אין להשתהות כדי לברר את דינו אלא יאכל וישתה מיד בהתאם לצורך .

אכילה ושתייה כדי צורכו
יד. כיון שאיסור אכילה ושתייה ביום-הכיפורים הוא אפילו במשהו, כאמור, לכן חולה שהתירו לו לשתות או אף לאכול בשיעורים, עליו לשים לב לאכול ולשתות כדי צרכו ואסור לו להקל ולאכול או לשתות יותר מכדי צרכו.
מאידך, אסור לו גם להחמיר ולאכול או לשתות פחות מכדי צרכו. וכל שכן שאסור לו לחולה להחמיר על עצמו לצום על-אף הוראת הרופא והרב שאין לו לצום .
טו. כמו כן, מי שלפי ההלכה אינו מחויב לצום, אין צורך להכניס לו עירוי נוזלים כדי לאפשר לו לצום .
טז. כאמור לעיל, מי שההליכה לתפילה בבית-הכנסת תגרום לו שיצטרך לאכול או לשתות בשיעורים – עליו להימנע מללכת לבית-הכנסת ויתפלל בביתו (ואפילו על מיטתו). ואפילו אם בלאו-הכי אוכל ושותה בשיעורים (עקב מצבו הרפואי וכיו"ב), מכל-מקום אם על-ידי ההימנעות מההליכה לבית-הכנסת הוא ישתה או יאכל פחות פעמים במשך יום-הכיפורים – גם-כן עליו להימנע מללכת לבית-הכנסת .

תרופות
יז. תרופות שאין חובה לקחתם (ע"פ חוות דעת רופא) – אסור לקחתם ביום-הכיפורים ואפילו אם בולע אותן בלי שתייה כלל .
יח. תרופות שחובה לקחתם (ע"פ חוות דעת רופא) המיועדות לחולי שיש בו סכנה או המיועדות לכך שהחולה לא יבוא לידי סכנה, כגון תרופות לשמירת לחץ-דם, סכרת, בעיות לב, כליות, תרופות פסיכיאטריות, וכן כל כיוצא בהן – מותר לקחתן לכתחילה ביום-הכיפורים ואין צריך לחכות עד שחס-ושלום יורע מצבו . אך טוב לשאול את הרופא האם ניתן לדחות באופן חריג את נטילת התרופה למוצאי יום כיפור.
יט. מי שהותר לו לקחת תרופות אלו, באם מדובר בכדורים – יש לו לבולעם ללא מים. ובאם מדובר בכדורים עם טעם – יש לעוטפם בנייר וכיו"ב. ואם מדובר בגלולה מרה – אין צורך לעוטפה.
מי שאינו יכול לבלוע את הכדורים ללא מים – אם מדובר בתרופה מרה, ירסק את התרופה במעט מים באופן שהמים נשארים מרים מהתרופה ואין בהם הנאה. ואם מדובר בתרופה שאינה מרה וכן תרופות שאי-אפשר לרסקן במים – יערבב בתוך מעט מים דבר מר כסודה לשתייה או תמצית תה מרה ויבלע את התרופה וישתה את המים .

שיעורים
כ. מי שקיבל היתר מרב לאור מצבו הרפואי וכיו"ב לשתות ולאכול בשיעורים עליו לנהוג באופן דלהלן.
כא. שתיה: שיעור כמות השתייה שהתירו בשעת הצורך הוא 'כמלוא לוגמיו', דהיינו כמות השתייה שאדם מסוגל למלא בצד אחד של פיו. ולמעשה מדובר בכ-40 סמ"ק (מ"ל). שיעור זה של 40 סמ"ק (מ"ל) הוא באיש או אישה ממוצעים, אך מי שמבנה גופם קטן (צעירים וכיו"ב), שפיהם קטן יותר, צריכים לשער לפי הכמות הנכנסת לפיהם, ולכן עליהם לשתות רק כ-35 סמ"ק (מ"ל) .
כב. מדידת כמות השתיה הנ"ל ניתן לעשותה באמצעות בקבוקים עם סימוני הכמויות, כבקבוקי תינוקות, מזרק וכדומה, ומותרת אף ביום-הכיפורים עצמו, אם כי טוב לעשות זאת מבעוד יום .
כג. אופן השתיה: לאחר סיום שתיית הכמות המותרת הנ"ל יש להמתין לכתחילה 9 דקות עד לתחילת השתייה הבאה . ואם חש צורך לשתות יותר – לא יגדיל את כמות השתיה – אלא יצמצם את ההמתנה בהתאם לצורך: ל-8 דקות, 7 דקות, 6 דקות, 4 דקות. באם יודע שגם זה אינו מספיק – יש להיוועץ ברב מורה הוראה.
כד. סוג השתיה: אין חייבים לשתות דווקא מים, אלא אפשר ואף מומלץ לשתות משקאות מזינים כגון: מיץ ענבים, מיצי פירות, מרק, דבש, חלב, לֶבֶּן, יוגורט נוזלי, 'שייק' נוזלי וכיו"ב, ובפרט שכאשר ישתה משקאות מזינים יזדקק לפחות שתייה, ולכן עדיף לנהוג כך .
כה. דברים נוזליים נחשבים משקה ולכן לֶבֶּן, יוגורט, שייק נוזלי וכיו"ב מוגדרים כשתייה (כאמור), אלא שיש לוודא שהם אכן נוזליים ולא נקרשו (ע"י שינערם וכיו"ב).
כו. אכילה: שיעור כמות האכילה שהתירו בשעת הצורך הוא אוכל מוצק בכמות של 30 סמ"ק. ובשעת הדחק ניתן להקל בהדרגה עד כ-38 סמ"ק .
כז. מדידת כמות האכילה הנ"ל היא לפי נפח (ולא לפי משקל), וכבר שיערו שהכמות המותרת (30 סמ"ק) היא הכמות הממלאת קופסת גפרורים רגילה המצויה בארץ הקודש.
כח. אופן האכילה: לאחר סיום אכילת הכמות המותרת הנ"ל יש להמתין לכתחילה 9 דקות עד לתחילת האכילה הבאה . ואם חש צורך לאכול יותר, יצמצם את ההמתנה בהתאם לצורך: ל-8 דקות, 7 דקות, 6 דקות, 4 דקות. באם יודע שגם זה אינו מספיק – יש להיוועץ ברב מורה הוראה.
כט. סוג האכילה: ניתן לאכול כל מאכל מוצק מכל סוג שהוא, אולם יש לדעת אשר ממרח/רוטב וכיו"ב בטל הוא למאכל, ולכן כאשר מורחים ממרח על לחם – הוא נחשב לחלק מהמאכל ומצטרף לשיעור המאכל .
ל. שיעורי האכילה והשתייה אינן מצטרפים זה לזה, היינו שההמתנה האמורה (9 דקות וכיו"ב) צריכה להיות בין אכילה לאכילה ובין שתיה לשתיה. אבל מותר לשתות מיד לאחר שאכל, ובלבד שמהשתיה הקודמת יעבור הזמן האמור. וכן בנוגע לאכילה .

טבלת שיעורים
לכתחילה בשעת דחק
אכילה 30 סמ"ק 38 סמ"ק
שתיה לאדם בינוני: 40 סמ"ק, למי שמבנה גופו קטן: 30-35 סמ"ק או במדידה
זמן ההפסקה בין כל אכילה/שתייה כל 9 דקות יכול לצמצם ההפסק בהתאם לצורך: ל-8 דקות, 7 דקות, 6 דקות, 4 דקות

קטנים
לא. קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך למצוות עינוי (מגיל 9-10 ועד גיל בר/בת מצוה ), צריכים לחנכם למצוות עינוי דהיינו לצום מעט שעות ולאכול מאוחר יותר מהזמן שהם רגילים לאכול תמיד, כפי כוחם , ואם אכלו או שתו (בזמן שעליהם לצום) – האב צריך למחות בידם .
לב. אבל קטנים שלא הגיעו לגיל חינוך – אינם מתענים כלל (ואפי' לא בליל יום כיפור בלבד ), ואפילו אם הקטן רוצה להחמיר על עצמו – אין לאפשר לו, כדי שלא יבוא לידי סכנה .
לג. אין להתעסק בהכנת המאכלים עבור קטנים, אלא אם כן אינם יודעים להכין לעצמם, אבל לגעת במאכלים או לתת להם מאכלים מוכנים – מותר .

דין האוכל ביום-הכיפורים
לד. האוכל ביום-הכיפורים אינו צריך לעשות קידוש ולבצוע על לחם משנה, כיון שלא תקנו חכמים קידוש ולחם משנה ביום-הכיפורים .
לה. האוכל לחם ביום-הכיפורים – נוטל ידיו כרגיל, עד פרק הזרוע .
לו. אם אוכל לחם לשיעורין, כיון שהוא פחות מכביצה כנ"ל – אינו מברך "על נטילת ידיים". ואם אוכל יותר מכביצה (במצבים שהותר לו לאכול ללא שיעורים) – מברך על הנטילה. אך את ברכת "המוציא" מברך בכל מקרה .
לז. אם אכל כזית לחם 'בכדי אכילת פרס' (דהיינו בתוך 4 דקות) – מברך ברכת המזון, וכיון שאכל בהיתר, הרי זה ככל יום-טוב, וצריך לומר "יעלה ויבוא", ואומר בו : "ביום-הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה, ביום מקרא קודש הזה", ואם חל בשבת – אומר גם "רצה" .
לח. כמו כן, בברכת מעין שלש מזכיר את יום-הכיפורים: "וזכרנו לטובה, ביום-הכיפורים הזה" . וכשחל בשבת – מוסיף לפני כן גם :"ורצה והחליצנו ביום השבת הזה".
לט. קטנים הזקוקים לאכילה ביום-הכיפורים, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה ושיברכו כדין .
מ. על כל מה שאוכל ושותה, אפילו אם אוכל פחות מכשיעור מברך ברכה ראשונה כרגיל .

כג.
רחיצה וסיכה
הרחיצה האסורה
א. כל רחיצה של תענוג אסורה ביום-הכיפורים, בין בחמין ובין בצונן, ואפילו אצבע קטנה אסור לרחוץ .
ב. רחיצה שאינה לתענוג, אלא להסרת לכלוך – מותרת, רק שיזהר לרחוץ באופן נקודתי את המקום שהתלכלך ולא יותר .

נטילת ידיים
ג. בכל פעם שנוטלים ידיים במשך יום-הכיפורים יש ליטול רק עד סוף קשרי האצבעות (מקום חיבור האצבעות לכף היד) ולא את כל היד .
ד. הכהנים נוטלים ידיהם בשחרית כרגיל, עד פרק הזרוע . כמו כן, לפני ברכת כהנים, נוטלים הכהנים ידיהם כרגיל, עד פרק הזרוע .
ה. נוהגים שהלויים אשר נוטלים את ידי הכהנים, נוטלים את ידיהם תחילה , אבל בנטילה זו, יטלו רק עד סוף קשרי האצבעות .
ו. מי שהותר לו לאכול לחם ביום-הכיפורים – נוטל ידיו כרגיל, עד פרק הזרוע .
ז. ביום-הכיפורים אין ליטול ידיים אלא כשיש חובה בדבר. ולכן, המטיל מים ולא נגע במקומות המכוסים, הנה בליל יום-הכיפורים לאחר תפלת ערבית, מאחר שאינו צריך עוד להתפלל – יש לו לגעת באחד מהמקומות המכוסים בכדי שיתחייב בנטילה, ואז יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו וכך יוכל לברך ברכת "אשר יצר" בידיים נקיות וטהורות.
אבל ביום – יכול ליטול ידיו עד קשרי האצבעות גם בלי לגעת במקומות המכוסים, מאחר שצריך הוא עוד להתפלל אחר כך .
ח. בבוקר בקומו משנתו נוטל ידיים עד קשרי אצבעותיו, "ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר רוח רעה מעל הידיים" .
ט. לאחר שמנגב את ידיו במגבת, יכול להעביר את המגבת על העיניים, כדי להעביר מהם חבלי שינה . אכן, אם יש בעין לכלוך ממשי – ניתן להעבירו עם מים כדרכו בחול .

טבילה במקוה
י. ביום-הכיפורים אין טובלים במקוה מכל סיבה שהיא .

חולה
יא. חולה, אע"פ שאין בו סכנה, אם נצרך לכך – רוחץ כדרכו (כמובן באופנים המותרים בשבת).

כלה
יב. כלה, כל שלא עברו עדיין שלשים יום מנישואיה, מותרת ברחיצת הפנים (אם בעלה עמה בעיר ) .
רחיצה לצורך
יג. מותר לאשה לעשות את ההכנות הנדרשות להפס"ט, דהיינו לנקות מעט במים כפי הנדרש .

סיכה
יד. הסיכה חמורה מהרחיצה ואסורה אף שאינו מתכוון לתענוג אלא כדי להעביר את הלכלוך, ולא הותרה אלא כשאין בה תענוג כלל, כגון סיכה למטרת רפואה .
טו. באיסור סיכה נכלל גם שלא לשים בושם או דאודורנט, גם אם מטרתו להעביר הלכלוך בלבד והוא נטול ריח, כיון שכאמור, גם סיכה שלא לתענוג אסורה , ולכן יש ליתנו על הגוף מערב יום-הכיפורים.

קטנים
טז. קטן מגיל שהגיע לחינוך במצות עינוי (דהיינו מגיל 9-10 ) – יש לחנכו באיסור רחיצה וסיכה. ואפילו קטנים שלא הגיעו לחינוך אין לגדולים לרחוץ אותם, אלא אם כן התלכלכו, שאז אפשר לרוחצם (במים קרים ) על מנת לנקותם. אך אם הקטן רוחץ את עצמו – אין צורך למחות בו .

כד.
נעילת הסנדל
יז. אסור לנעול נעלי עור ביום-הכיפורים, ואפילו אם רק מחופים בעור, או שרק הסוליה מעור אסור .
יח. נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור .
יט. מותר לצאת לרשות-הרבים בנעלי-בית שאינם של עור אף אם אינן סגורות מאחוריו או שאינן סגורות בהידוק, וזאת באם יושבים בטוב ואינם נשמטים מרגליו .
כ. קטן מגיל שהגיע לחינוך (ולענין זה הוא מגיל קטן מאוד ) – יש לחנכו באיסור נעילת הסנדל, ואם לבש נעליים אלו מעצמו – יש למחות בו.
וגם קטן שלא הגיע לחינוך, אין מלבישים אותו בנעליים שיש בהם עור, וכן אין מניחים אותן לפניו כדי שילבשם בעצמו. אבל אם הקטן שלא הגיע לחינוך נעל נעליים אלו מעצמו – אין צורך למחות בו .

כה.
בין איש לאשתו
א. בעל ואשתו נוהגים בכל מהלך יום-הכיפורים בכל דיני ההרחקות .
ב. אמנם, מותר לבעל ואשתו להיות קוואטער ביום-הכיפורים .

בברכת חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!